הכי תנן בכלים פ"ב מ"ב: 'מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות ברביעית. מלודיות ועד לחמיות בחצי לוג. מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג. רבן יוחנן בן זכאי אומר, חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין, הפכים הגלילים והחביונות שיעור קרקרותיהן כל שהן'. ומבואר שהקדירות והחביות נקראו על שם מקום יצורם 'לודיות', 'לחמיות', 'פכים גלילים' שכל אחד עשה קדרה או חבית שונה.
וקשה, וכי למה לא היה מפעל אחד שיעשה כל מיני גדלים. ומבואר לכאורה, שכל מפעל מקומי התמחה בסגנון אחד של חבית ולא יותר.
ונפקא מינה רבתא בדבר לשיטת התיארוך של הארכיאולוגים, שמניחים שכל סגנון של כלי חרס שייך לתקופה אחרת. ולפי מה שמבואר במשנה זו, אין הדבר מוכח, אלא אפשר לומר שכל סגנון של חבית שייך לאיזור תעשייה שונה.