ביאור חדש בטעם העקידה, מבוקש אם יש מקור. ובענין בן השונמית

[יעקב בורלשטיין]

שלשה ילדים נולדו בתנ"ך בדרך נס, יצחק, שמואל, ובן השונמית.

יצחק ובן השונמית עמדו על שערי מוות ויצאו ממנו, ואילו שמואל לא עבר זאת.

ונראה הטעם ביצחק ובן השונמית, שכיוון שנולדו בנס, הרי שמצד דרכי העולם אין להם חיות ולכן כאשר יצאו אל העולם ראויים היו למות. ומצד הדין אף שמואל היה ראוי לו כן, אך חנה נקטה בדרך מיוחדת שהבטיחה שהבן אותו היא שואלת יוחזר בשאלה לה', ובכך היא שומרת את קיומו כל העת בעולם גבוה ועליון והוא אינו יורד כביכול אל העולם הארצי שבו אין לו קיום עצמי.
ובבן השונמית נאמר במפורש העיתוי שבו הוא מת, וזה קורה כאשר הוא יוצא עם אביו אל עולם המעשה, אל השדה.

ואם כן אולי אפשר לפרש טעם העקידה, שלא מצינו את אברהם עושה עם יצחק שום דבר מיוחד, ולהיפך אנו מוצאים שעשה משתה לבנו כדרך כל אדם, אך לא פעל שום פעולה שיצחק יהיה אדם מיוחד כפי שראוי למי שנולד מעל לדרכי הטבע. (ויתכן שלזה כיוונו חז"ל לרמוז במשא ומתן של השטן והקב"ה שמתוך כל אותם בהמות ששחט לא הקריב לפניך כלום, ותשובת הקב"ה היא שבפנימיות הדברים יצחק נחשב אצל אברהם גם באופן סתמי כבן שקיבל מהקב"ה, והעקידה בעצם מגלה ומביאה רעיון זה להתממש בעולם).
ובן השונמית, גם הוא מת, אלא שבשונה מיצחק ושמואל, אין עליה טענה מדוע לא העלתה את בנה לגבוה, וכצעקתה לאלישע 'השאלתי בן מאת אדוני'? וכל הבטחת הבן לא באה אלא בהתעוררות הנביא ליתן לה, ואם כן אין מן הראוי שהבן יעלה אל הקודש, אלא שאיש האלוקים ירד מן ההר אל הבן וימשיך לו חיים גם בתוך העולם הארצי.

[צביב]

(יש מקור, ווקצת בסגנון אחר)

מש''כ ששמואל נולד בדרך נס, צ''ב, הרי נולד בדרך תפילה,
( ואולי היה מקום להכניס גם את יוסף, ואולי את נחמיה-זרובבל בן שאלתיאל)

לגבי יצחק כתוב שנטלד עם נשמת נוק', מכיון שהמלאכים בישרו בתחילה את שרה, ולא את אברהם,
ןרק בעקידה נמשכה לו נשמת זכר, ואז נודע על רבקה - בת זוגו,

וכן אצל בן השונמית, ( כמדומה אצל רבי משה דוד וואלי מבואר)
נמשך דרך השונמית, ולכן יש להזהר מ''דינים'',
( ולכן בתחילה בקשה ''אל תשלה אותי'' כי הבינה
שיש לבקש על זה)

מש''כ אצל שמואל ''יוחזר בשאלה לה' ''
נ''ל ששזה מחודש וקיצרת במקום שיש להאריך.

מש''כ שראוי למי שנולד מעל דרכי הטבע, לנהוג בדרך מיוחדת,
( יש קרוב לזה בשל''ה הק' תחילת פרשת וירא, )
זה מחודש מאוד,
כי ברמב''ם הל' דעות מבואר שאברהם אבינו חינך את בניו בדרך הישרה,
ולכאורה הדרך הישרה היא לאו דוקא דרך מיוחדת, אלא דרך שלימות..

( אגב, בשבת ראיתי בשם השפת אמת, שהנסיון של אברהם בעקידה,
כולל גם שלא יתקיימו המצוות המתקיימות עד היום ע''י יצחק וזרעו,
וצ''ל שמצוה זו של עקידה שקולה כנגד כל המצוות הללו)

[יעקב בורלשטיין]

ייש''כ
חנה היתה עקרה כמבואר 'עד עקרה ילדה שבעה' ולכך היה זה בדרך נס
לגבי שמואל הוא מבואר להדיא 'וגם אנוכי השאלתיהו לה' כל הימים וגו'.
(לגבי יוסף, לא היתה לידתו בדרך הודעה מלמעלה או תפילה מלמטה)

[לבי במערב]

. . ואם כן אולי אפשר לפרש טעם העקידה, שלא מצינו את אברהם עושה עם יצחק שום דבר מיוחד, ולהיפך אנו מוצאים שעשה משתה לבנו כדרך כל אדם, אך לא פעל שום פעולה שיצחק יהיה אדם מיוחד כפי שראוי למי שנולד מעל לדרכי הטבע . .

לפענ"ד יש להרחיב רעיון זה, וכעין שביאר כת"ר בשמואל - אפ"ל עד"ז אף ביצחק אבינו ע"ה, וכמו שאמרו: "שנתקדש [יצחק] בהר המוריה להיות עולה תמימה" (רש"י תולדות כה, כו. של"ה בעשרה מאמרות, סוף מאמר השני).

וכן בשמואל מצינו רגע ד'סכנת מות', כדרז"ל בספ"א דשמואל, והרי תיכף הודיעה חנה "וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה'" (ראה רד"ק, מצו"ד ומלבי"ם על אתר).