בור הגולה כתב:האדמו"ר מצאנז-קלויזנברג היה בווארשא??
אינני יודע על ורשה, וכבר העידו כאן שאכן היה בורשה. אני יודע על שהיה בגור הסמוכה לורשה, וזה מתועד בספר שיחותיו של הרה"ק בעל ה"שפע חיים", מן הסתם עבר דרך ורשה הרי משם נסעו לגור.
כידוע השפת אמת נשא בזווג שני את בתו של ר' ברוך מגורליץ בן הדברי חיים. השפע חיים בא לגור לבקר את דודתו הנ"ל שכבר היתה אז אלמנה ונותרה לגור בדירת בעלה, ושהה שם כמה זמן.
בספר שיחותיו מספר, שראה שם כמה לומדים שלמדו לפני תקיעות פרק "שור שנגח את הפרה", ותמה לעצמו מה שייך ללמוד זאת לפני תקיעות (ולא מאמרי הזוהר על התקיעות או רמב"ם הל' תשובה או הלכות שופר וכדו' מענינא דיומא). וחשב לעצמו בדרך צחות, אולי בגלל המפורש "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה". אולם במשך השנים נוכח כי רק בדרך זו, ע"י עמל בסוגיות העמוקות של התורה בכל זמן, אפשר להגיע לשבירת היצר. וסיפר מאחד מזקיניו (יצא שמו מזכרוני) שהתענה רבות ועינה גופו בעשב צורב בו היו הצדיקים מסגפים את עצמם. ולבסוף אמר כי נוכח שאת הבחור הלז (היצה"ר) ניתן לנצח רק ע"י תורה.
אגב, ישנו סיפור דומה מהר"ר חנוך העניך מאלכסנדר (אליו נסעו רוב חסידי החידושי הרי"ם כולל השפת אמת אחרי פטירת החיה"ר), ששנה אחת לא יכל ליסוע לפרשיסחא לראש השנה, ונסע לסטריקוב שם לא היה אז אמנם אדמו"ר, אולם רבים באו להתפלל במחיצת שני בני רבי פישל מסטריקוב (תלמיד החוזה מלובלין) שכבר נפטר אז.
בליל ראש השנה שתה חמיצה (ישנו סיפור ידוע שבגלל גערתו של חברו, לימים הרבי מקוצק, לא טעם טעם באף אוכל רק בחמיצה) והתפלאו עליו מאד החסידים, ואמר להם בנו של ר"פ מסטריקוב שכיון שאצלו זו שמחת יו"ט שפיר עבד.
למחרת לפני התקיעות ראו אותו החסידים מתעמק במסכת קדושין, הפעם על כזו "עבירה" חמורה, גם בנו של הרבי מסטריקוב לא ידע מה לומר.
אולם אני - אמר הר"ר חנוך העניך - למדתי גמרא - נוטריקון: ג'בריאל, מ'יכאל, ר'פאל, א'וריאל.