כידוע, אחת הסיבות להסגר היא שהממשלה פחדה שיהיו ריבוי חולים בבת אחת, ולא יהיו מספיק מכונות הנשמה לכולם. ב"ה בארץ ישראל זה לא קרה, אבל יש מדינות בהם היו עשרות אלפי מתים, וחשש זה לפעמים בא לידי מעשה או קרוב לזה. מסיבה זו, הרופאים ניתקו אלפי חולים ממכונות הנשמה, כשהם היו עדיין חיים ועירנים ומתפקדים תפקוד מלא, כיון שלפי ההשערה שלהם חולה זה סופו היה למות, ועל כן העדיפו לשמור מכונת הנשמה לאלו שיש להם יותר סכוי לחיות. וכך הפכו הרופאים לרוצחי נפשות. אולי לשיטתם, כך היו צריכים לעשות, אבל למעשה הם הרגו בדרך הזו אלפי אנשים.
ויש לעיין, מה ההלכה אומרת במצב כזה. ונתחיל מן הקל אל הכבד.
א. חולה שמחובר למכונת הנשמה ומתפקד, אסור לנתקו, אפילו אם לפי ההשערה סופו למות.
ב. חולה שמחובר למכונת הנשמה ומת מוות מוחי, לא ניכנס לדיון זה כאן.
ג. יש מכונת הנשמה אחת, ויש כמה חולים לפנינו. יש לדון, אם נלך לפי הסדר, זאת אומרת, החולה שהגיע ראשון לבית החולים, הוא יקבל את מכונת הנשמה, או שאנו צריכים ללכת לפי דיני קדימה המנויים בסוף הוריות.
ד. כשיש לפנינו שני חולים שוים ממש מדיני קדימה, אבל אחד יש יותר סיכוי לחיות מהשני, לכאורה רק אז יש להעדיף את החולה שיש לו יותר סכוי לחיות.
יבואו החכמים ויוסיפו.