...ואף על פי שפירש (פסוק טו): "ונוקב - אינו חייב עד שיפרש את השם, ולא המקלל בכנוי" וכן פירש למעלה (פסוק יא): "ויקב - כתרגומו וּפָרֵישׁ, שנקב שם המיוחד וגדף", מכל מקום לשון קללה הוא, אלא שהיא קללה מפורשת. וכן כתב הרד"ק בשורש נקב "ונוקב שם ה', כלומר מפרשו ומקלל".
."וכי תימא למה ליה למימר הכי, לימא בהדיא 'ויקלל' ולא צריך ניקוב. לאו אורח ארעא למימר הכי כלפי שכינה בלשון קללה. הלכך אמר ניקוב, והדר אמר לשון קללה, לאורויי דבקללה איירי. ואע"ג דאמר קרא קללה גבי 'כי יקלל אלקיו' (פסוק טו), שני לן בין שֵׁם המיוחד לכנוי, דבשם המיוחד לא בעי למימר לשון קללה. ו'את השם' דקרא היינו שם המיוחד, וחמיר טפי מ'אלקיו'. ואונקלוס תרגם 'ודיפרש' (=היינו בפסוק טז, 'ונוקב שם ה' מות יומת'), ואין סוגיא זו הולכת על אותו הדרך"
מעט דבש כתב:כתב בחידושי רבנו יונה (סנהדרין נו.):
"וכי תימא למה ליה למימר הכי, לימא בהדיא 'ויקלל' ולא צריך ניקוב. לאו אורח ארעא למימר הכי כלפי שכינה בלשון קללה. הלכך אמר ניקוב, והדר אמר לשון קללה, לאורויי דבקללה איירי".
שפתים ישק משיב דברים נכוחים!נוטר הכרמים כתב:כד יא
ויקב בן האשה הישראלית את-השם ויקלל.
פירש"י: ויקב - כתרגומו ופריש, שנקב שם המיוחד וגדף, והוא שם המפורש ששמע מסיני.
ולהלן בפסוק 'ונֹקב שם-השם מות יומת' פירש"י: ונקב לשון קללה כמו מה אקב.
ונראה שרש"י דקדק לפרש בכל פס' לפי ענינו, דהנה בקרא דידן מפורש שנקב את השם וקלל, ואי נימא דנקב זה לשון קללה, למה שנה הכתוב דקלל, וע"כ דהאי נקיבה משמעה שפירש להדיא את השם המיוחד. ואילו בקרא להלן לא נזכר כלל שמקלל, וע"כ דהאי נקב משמעו קללה, שהרי ודאי אינו מתחייב על הזכרת השם המפורש לחוד.
ביקורת תהיה כתב:כג כא
יש לשאול: האם במדבר, בטרם נהגו מצות הבאת העומר ומצות הבאת שתי הלחם, נצטוו ישראל בשביתת חג השבועות?
לֹא הֶאֱרִיךְ לְבָאֵר הַמּוּסָפִין, שֶׁלֹּא רָצָה שֶׁיִּנְהֲגוּ בָּהֶם בַּמִּדְבָּר. וְהִזְכִּיר כֶּבֶשׂ הָעֹמֶר וְכִבְשֵׂי הָעֲצֶרֶת, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ אֶלָּא בָּאָרֶץ, שֶׁהֵם בָּאִים בִּגְלַל הַלֶּחֶם, שֶׁאָמַר בּוֹ 'כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ' וְגוֹמֵר. אֲבָל הַיָּמִים עַצְמָם נוֹהֲגִין מִיָּד.
עדיפא הוה ליה למר לאיתויי, מדאמר רבי שמעון במתניתין שם: 'כָּל הָאָמוּר בְּחֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרַב בַּמִּדְבָּר'. הרי להדיא שהקריבו קרבן מוסף של חג השבועות במדבר.אליהו חיים כתב:כג כא
לתוספות מנחות מ"ה ב' (ד"ה קרבו) הקריבו במדבר אף הלחם [ולרש"י עכ"פ הכבשים הקריבו ומסתמא די בזה].
שאל־נא תינוקות של בית רבן ויגידוך.שמואל דוד כתב:פירש״י וזרע אין לה. ממנו. צ״ע מה כוונתו לאפוקי?
ביקורת תהיה כתב:שאל־נא תינוקות של בית רבן ויגידוך.שמואל דוד כתב:פירש״י וזרע אין לה. ממנו. צ״ע מה כוונתו לאפוקי?
שמואל דוד כתב:האם כוונת רש״י שאין לה זרע ממנו ולכן היא יכולה לאכול מתרומה מכח אביה אבל אם יש לה בנים מזר או כהן אחר אין לה לאכול מכח אביה?
ביקורת תהיה כתב:כג כא
מדאמר רבי שמעון 'כָּל הָאָמוּר בְּחֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרַב בַּמִּדְבָּר', תמיהא לי על מה שכתב הרמב"ן בפרשת פינחס 'כי במדבר לא הקריבו המוספין, כמו שהזכרתי בסדר אמור אל הכהנים'.
ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל, שהרי בפירוש אמרו במנחות: ר"ע אומר: מה שאמור בחומש הפקודים קרב במדבר, ומה שאמור בתורת כהנים לא קרב במדבר. פירש רש"י: אלו דחומש הפקודים באין בגלל עצמן, דמוספין הן.
ועוד מפורש בזבחים: 'דרש' – זה שעיר של ר"ח; ושעיר של ר"ח הוא מן המוספין דפרשת פינחס.
עזריאל ברגר כתב:בתגובה לקושיא שנכתבה לעיל - הנה גם הרב שמחה מיימון נשאר בצ"ע בזה.
דעת שפתי הרמב"ם ברור מללו (בפ"ז שם), כי 'חזזית' האמורה בתורה (להבדיל מ'חזזית' האמורה במשנה) – חזזית המצרית היא ומום קבוע היא, ואתבר חצביה דמר.אליהו חיים כתב:באדם נכלל גם מה דלפעמים עובר.
ביקורת תהיה כתב:בפרק ו מדבר הרמב"ם מגרב וילפת האמורים במשנה, שהם מומים עוברים; ובפרק ז מדבר הרמב"ם מגרב וילפת האמורים בתורה, שהם מומים קבועים: 'וזה הוא הגרב האמור בתורה', 'וזו היא ילפת האמורה בתורה' – זהו הגרב וזו היא הילפת האמורים בתורה, ואין גרב וילפת זולתם אמורים בתורה.
לאמר, אלמלי נאמר 'כל איש אשר בו מום לא יקרב' לרבות בעל מום עובר, ולא נאמר 'כל אשר בו מום' לרבות שאר מומין, הייתי אומר: המומין הכתובין בתורה פוסלין בכהנים בין קבועין בין עוברין, אבל מומין שאינם כתובים אין פוסלין אפילו קבועים. ומינה, שהמומין שניקבו בשמות – קבועין ושאינן קבועין במשמע.אליהו חיים כתב:הרמב"ם בפרק ו' כתב 'מום קבוע כגון שבר רגל או שבר יד ומום עובר כגון גרב או ילפת והיא החזזית' וברור שכוונתו למום האמור בתורה כשאר המומים שהביא עד כאן, דהא ממשיך תיכף 'ולא המומין הכתובין בתורה בלבד הן שפוסלין בכהנים אלא כל המומין הנראין בגוף שנאמר כל אשר בו מום'.
דרומי כתב:ראה 'ספר הגור' (שנדפס לאחרונה מכת"י) סוף פרשת אמור, ובהנסמן שם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 101 אורחים