.השוחט כתב:מזעזע. רעידת אדמה.
גם אם רק חלק נכון.
מצד אחד אתה ילד קטן, מצד שני שולחים לך לקבל מטופלים.
וכן הלאה והלאה.
זה אחד הדברים המוזרים במבנה הקבוצה.
הרי מגיעים לשם, בסופו של דבר, אנשים שמרגישים 'כשלון'.
בשביל לשפר את ההרגשה ולשדרג את איכות החיים אין לבן אדם נורמלי את
ה'לוקסוס' שההשקעה הזאת תובעת וסוחטת. מאות שעות ואלפי שקלים, ולרוב - תחת מעטה הסתרה מסוים!
כיצד כל כשלון הופך למטפל אחרי שהות ממושכת ויקרה במועדון?
וכי לכל מטופל ישנם את הכישורים והתכונות המתאימות לפרויקט שכזה?
עושה רושם שזה מין פירמידה כזו שאמורה לסבסד את עצמה,
ומכאן ההתנהלות המשונה הזאת.
זו הביקורת במישור ההתנהלותי - מקצועי.
באשר לביקורת מן הצד הרוחני - כבר הבעתי לעיל.
נקודת האי התחברות שלי מתחלקת לשנים. א' מבחינה רוחנית - ערכית. טיבן של קבוצות בלתי הומוגניות ואנטי אחידות שכאלו, לחפף ניגודים מאוד משמעותיים מבחינה רוחנית בין חברים שונים בקבוצה. הדיבורים הרבים על הנפש ועל התחושות, על הנסיון ועל ההתגברויות, כאשר סף ההתנסויות ומחוזות ההתמודדות, מטבע הדברים, כה רחוקים ולא נפגשים, בהכרח אמורים להשפיע על העקרונות ועל החינוך השורשי. סולם הערכים בסיכון גבוה.
ב' כשמדברים בהקשר של נפש והעצמה אישית, ערבוב השפות והתרבויות המגוונות שבכלל הציבור הדתי והחרדי, יש בו טעם לפגם. קל לאהוב את השונה וללמד זכות על האחר, כאשר הוא מן העבר השני של המתרס. לא כאשר הוא חווה וחולק אתך את ההרגשות ואת ההתמודדויות הכי פנימיות והכי אישיות. כן, הלשון קולמוס הלב, ואם הביטויים שונים לחלוטין, בהכרח שהשינוי הוא גם במהות ובהגדרה העצמית של הדברים.