וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי. ומנלן דהא דקים להו לרבנן (דחמשא בשיתא) מילתא היא, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב לא תסיג גבול רעך [אשר גבלו ראשונים], גבול שגבלו ראשונים לא תסיג, מאי גבלו ראשונים, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (מאי) דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ, אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו, אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנים...
צריך להבין, האם יש כאן איזה ענין מיוחד שאפשר לשאול עליו "מנלן", יותר מכל שאר הדברים בהם חז"ל קובעים את גדרי המציאות, למרות שאין פסוק המוכיח את בקיאותו של האדם בענינים אלו. מן הסתם כבר עמדו בזה, אשמח לקבל מ"מ.