בתבונה כתב:ש. ספראי כתב:
מאחר שמעיון קליל במאמר הנצי"ב, השתמע לי שעסק בנושא החסידים ובוודאי לא ברפורמים, להבדיל אא"ה. אשמח לקבל את גליון מחזיקי הדת גליון ג' והמאמר דשם, לראות הצדקו דברי הרב מלמד או שהדברים מוטעים ומטעים.
קישור למאמר המדובר ימין ושמאל בגליון מחזיקי הדת
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... t=&pgnum=1
מדובר על הרפורמים ודומיהם, ממש לא על החסידים
וכאן תגובת הנצי"ב
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... t=&pgnum=1
קראתי את שני המאמרים, כדי לבדוק במה דברים אמורים. והנה סיכום קצר, המאמר הראשון דן בשאלה, האם אפשר לשתף פעולה אם התנועה הקונסרבטיבית. בשנת תרמ"ד, שנת כתיבת המאמר, התנועה הקונסרבטיבית מיקמה את עצמה, בין הריפורמים מצד אחד ובין האורתודוקסים מצד שני. מצד אחד היא האמינה במעמד הר סיני, והיתה מחוייבת לשמירת תורה ומצוות (הגישה שלה לתורה שבעל פה, היתה מורכבת יותר), ומצד שני היתה פתוחה למודרנה, דרשות בלשון לועז וכיוצא. השאלה היתה, האם אפשר להאמין שיש כזה דבר מקום אמצעי בין שתי התנועות. כותב המאמר טען, שזה בלתי אפשרי, ובמוקדם ובמאוחר, התנועה הקונסרבטיבית תמצא את עצמה נלחמת נגד היהדות האורתודוקסית, וזה אכן מה שקרה.
על מאמר זה ענה הנצי"ב במאמר שלו, שלא נגע כמעט בשאלה המקורית, אלא הוא דן בנושא אחר. הוא טען שהשאלה המקורית אינה שאלה, כי אין כזה דבר מקום אמצעי, בין היהדות האורתודקוסית ובין הריפורמים שיצאו לגמרי מחוץ לדת, אלא צריך לבדוק אם יש כזה דבר קרקע אמצעית בין השומרי תורה בינם לבין עצמם. על זה ענה, שקיים כזה דבר, חסיד פרוש מצד אחד, פילוסוף מצד שני, וחסיד שאינו פרוש באמצע. עד כאן לא נגע כלל, בשאלת היחס את התנועה הקונסרבטיבית. בסוף המאמר הוא כותב קטע קצר, שם הוא כותב להדיא, שהתנועה הקונסרבטיבית מועדת לפרוש לגמרי מאחורי ה'.
מי שרואה במאמר הנצי"ב תמיכה כל שהוא בתנועה הקונסרבטיבית מעוות את דבריו לגמרי, וספק אם הוא יודע קרוא וכתוב.