איתן נוי כתב:מי שכבר קיבל שבת וכבר לילה-זמן צאה"כ ודאי, ומרגיש מאוד מאוד צמא ורוצה לשתות מים, אך מאחר ומתארח אצל חמיו ולא נעים לו לבקש ממנו להזדרז להגיע לבית ולעשות כעת קידוש, ועד שיאמרו את כל הפס' והפיוטים יקח זמן רב [בכדי להזדרז שלא יצטרך לשתות בלא קידוש] האם יש צד היתר בדבר והאם יש מקום לצרף ולהקל מאחר ועדיין לא הגיע זמן ר"ת?
כמעיין המתגבר כתב:יספר לחמיו על החפץ חיים שכאשר היו אורחים היו אומר רק פעם אחת שלום עליכם.
מה שנכון נכון כתב:כמעיין המתגבר כתב:יספר לחמיו על החפץ חיים שכאשר היו אורחים היו אומר רק פעם אחת שלום עליכם.
לא היה אומר כלל, ומטעם הלכתי דבל תאחר.
איתן נוי כתב:מה שנכון נכון כתב:כמעיין המתגבר כתב:יספר לחמיו על החפץ חיים שכאשר היו אורחים היו אומר רק פעם אחת שלום עליכם.
לא היה אומר כלל, ומטעם הלכתי דבל תאחר.
מה זה שייך לבל תאחר?
מה שנכון נכון כתב:איתן נוי כתב:מה שנכון נכון כתב:כמעיין המתגבר כתב:יספר לחמיו על החפץ חיים שכאשר היו אורחים היו אומר רק פעם אחת שלום עליכם.
לא היה אומר כלל, ומטעם הלכתי דבל תאחר.
מה זה שייך לבל תאחר?
מדובר באורחים עניים. ראה שעה"צ בהל' סוכה, ובדב"א בשמו.
מה שנכון נכון כתב:נא לעיין במסכת ראש השנה דף ו עמוד א וצדקה מחייב עלה וכו', ובשלחן ערוך יורה דעה סימן רנז סעיף ג.
מה שנכון נכון כתב:אז ב"ה התקדמנו שבל תאחר אינו רק בקרבנות אלא גם בצדקה.
הח"ח סובר שמי שמזמין עניים לסעודה נחשב כנדר לתת להם צדקה. מה הבעיה?
[אפי' אם לא הוציא בפיו, יש מחלוקת אם צדקה חלה במחשבה, וראה שעה"צ סי' תרצד].
בדב"א העיר על הנהגת הח"ח דמסתמא הוי כקביעת זמן לצדקה שתהא בזמן שהוא אוכל, ואז יאכל העני עמו.
[ועוד דיתכן שב"ת הוא באיחור של יום דוקא. ע"ש].
יוסף חיים אוהב ציון כתב:שער הציון סימן תרל"ט ס"ק ס"ז ואם מצטער ברעב או בשינה ע"י המתנתו [ובפרט כשהזמין אצלו אורחים עניים ומסתמא לא אכלו כל היום והם תאבים לאכול ומצטערים] אין לו להמתין דממ"נ אם מצטער חייב בודאי יכול לאכול ויוצא בזה המ"ע ואם מצטער פטור ג"כ יכול לאכול [בכורי יעקב] ואפשר עוד דלענין עניים דקיימי אם יעכבם מלאכול איסורא נמי איכא דהם אינם מחוייבים לצאת כל הדיעות ואיכא חשש דבל תאחר עיין ר"ה דף ד'.
מה שנכון נכון כתב:אולי יאסור ע"ע יין ופת הלילה אא"כ ישתה קודם להם מים, ועי' מ"ב רפט, י. (ול"ה לבטל את המצוה).
עזריאל ברגר כתב:אילו יבוא לפני - הייתי מכה אותו מכת מרדות על שהוא גורם לבטל דברי חכמים!
איתן נוי כתב:אם הזמין עני/חבר לסעודה נחשב כאומר שיתן לחבירו מתנה?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:אם הזמין עני/חבר לסעודה נחשב כאומר שיתן לחבירו מתנה?
מהיכי תיתי שלא?
שומע ומשמיע כתב:לא הבנתי. אם רגיל לומר 'שלום עליכם' אז גם נדרו הוא להאכילו לאחר אמירת 'שלום עליכם'
והנני להזכיר בזה מה ששמעתי הערה נפלאה בשם הרהגה"צ מוהר"ר ישראל מאיר מראדין שליט"א דהמארח עני לסעודת שבת מיד בבואו מביהכנ"ס צריך למהר לסעוד דהא קיימי עניים ולאלתר עבר בבל תאחר. והיא הערה יפה לכאורה, אלא לפי שאין העולם נזהר בזה כ"כ מהדרנא בתר זכותא דאינה נכונה, משום דאומדנא דמוכח הוא דהמארח עני לסעודת שבת דעתו היא שבשעה שיאכל הוא יאכל גם העני עמו והוי כקבע זמן לצדקה בשעה שיאכל הוא וא"כ כל זמן שהוא עצמו אינו אוכל עדיין לא הגיע זמן הצדקה ואין מקום לעבור בבל תאחר
גל של אגוזים כתב:לא ציטטת דבריו וגם לא הבאת תוכנם וגם אני חשבתי שהם די ידועים מ"מ לזכות הרבים...
איתן נוי כתב:מי שכבר קיבל שבת וכבר לילה-זמן צאה"כ ודאי, ומרגיש מאוד מאוד צמא ורוצה לשתות מים, אך מאחר ומתארח אצל חמיו ולא נעים לו לבקש ממנו להזדרז להגיע לבית ולעשות כעת קידוש, ועד שיאמרו את כל הפס' והפיוטים יקח זמן רב [בכדי להזדרז שלא יצטרך לשתות בלא קידוש] האם יש צד היתר בדבר והאם יש מקום לצרף ולהקל מאחר ועדיין לא הגיע זמן ר"ת?
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:אם הזמין עני/חבר לסעודה נחשב כאומר שיתן לחבירו מתנה?
מהיכי תיתי שלא?
אדרבה מהיכי תיתי שכן? תוכיח!
הלוא אתה רוצה להוציא ממון,צדקה מבעה"ב, לא? אז תביא ראיה.
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:אם הזמין עני/חבר לסעודה נחשב כאומר שיתן לחבירו מתנה?
מהיכי תיתי שלא?
אדרבה מהיכי תיתי שכן? תוכיח!
הלוא אתה רוצה להוציא ממון,צדקה מבעה"ב, לא? אז תביא ראיה.
צביב כתב:איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:אם הזמין עני/חבר לסעודה נחשב כאומר שיתן לחבירו מתנה?
מהיכי תיתי שלא?
אדרבה מהיכי תיתי שכן? תוכיח!
הלוא אתה רוצה להוציא ממון,צדקה מבעה"ב, לא? אז תביא ראיה.
העני יכול להביא ראיה שהבטיחו בעה''ב שיאכל אצלו בליל שבת.
ולתבעו בבית דין בזה.
ובעה''ב צריך ראיה שלא הגיעה שעת הסעודה
איתן נוי כתב:צביב כתב:איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:אם הזמין עני/חבר לסעודה נחשב כאומר שיתן לחבירו מתנה?
מהיכי תיתי שלא?
אדרבה מהיכי תיתי שכן? תוכיח!
הלוא אתה רוצה להוציא ממון,צדקה מבעה"ב, לא? אז תביא ראיה.
העני יכול להביא ראיה שהבטיחו בעה''ב שיאכל אצלו בליל שבת.
ולתבעו בבית דין בזה.
ובעה''ב צריך ראיה שלא הגיעה שעת הסעודה
בעה"ב הבטיח? למי הוא הבטיח? סה"כ רוצה לעשות מצוה ולקיים הכנסת אורחים.
וכי אם בעה"ב רוצה להתחרט והעני מתנהג נניח בחוצפה וכל כה"ג, בעה"ב צריך התרה, מהיכי תיתי?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:צביב כתב:איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:אם הזמין עני/חבר לסעודה נחשב כאומר שיתן לחבירו מתנה?
מהיכי תיתי שלא?
אדרבה מהיכי תיתי שכן? תוכיח!
הלוא אתה רוצה להוציא ממון,צדקה מבעה"ב, לא? אז תביא ראיה.
העני יכול להביא ראיה שהבטיחו בעה''ב שיאכל אצלו בליל שבת.
ולתבעו בבית דין בזה.
ובעה''ב צריך ראיה שלא הגיעה שעת הסעודה
בעה"ב הבטיח? למי הוא הבטיח? סה"כ רוצה לעשות מצוה ולקיים הכנסת אורחים.
וכי אם בעה"ב רוצה להתחרט והעני מתנהג נניח בחוצפה וכל כה"ג, בעה"ב צריך התרה, מהיכי תיתי?
אם אדם ניגש אלי ביום ששי בצהרים ואומר לי "אתה אוכל אצלי הלילה" - מבחינתי זו הבטחה, ואני סומך עליו שלא להכין צרכי שבת.
ודינה ככל הבטחת ממון.
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:אם אדם ניגש אלי ביום ששי בצהרים ואומר לי "אתה אוכל אצלי הלילה" - מבחינתי זו הבטחה, ואני סומך עליו שלא להכין צרכי שבת.
ודינה ככל הבטחת ממון.
השאלה מה הגדר, האם עד כדי כך שיכול לתבוע ממנו בדין?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:אם אדם ניגש אלי ביום ששי בצהרים ואומר לי "אתה אוכל אצלי הלילה" - מבחינתי זו הבטחה, ואני סומך עליו שלא להכין צרכי שבת.
ודינה ככל הבטחת ממון.
השאלה מה הגדר, האם עד כדי כך שיכול לתבוע ממנו בדין?
כתבתי שדינה ככל הבטחת ממון, שבעני - לכאורה יכול לתבוע ממנו בדין, וב"עשיר" - הרי זה ממחוסרי אמנה (כי זו הבטחה ל"מתנה מועטת").
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 277 אורחים