בסוף הפרשה (לו,ט): ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב.
ופירש"י: בת מי זהב – מהו זהב, עשיר היה, ואין זהב חשוב בעיניו לכלום. אולם בתרגום אונקלוס: מצריף דהבא. ובמדרש שכל טוב כתב , וז"ל: בת צורף היתה שמתיך את הזהב לתוך הכור במים, זהו דרך הפשט בשיטת התרגום. ולפי"ז נמצא שפירוש רש"י ופירוש התרגום שני פירושים הם.
אכן ברבינו בחיי כתב: כלומר, בת עשיר, שהיה כל ימיו טרוד לצרף זהב, והיה הזהב הולך בביתו כמים. ולפי"ז כבר קרובים הפירושים זה לזה, דאמנם מחמת מלאכת צורפותו היה עשיר. אבל לא מובן הקשר בין מלאכת הצורפות לעשירות, ולכך שהזהב מצוי אצלו מאוד ונשפך כמים.
ואולי יתכן לבאר לפי מה שמצינו בקדמונים אומנות של 'בעל האלכימיה', ש'הוא היודע להפוך הכסף לזהב והנחושת והבדיל לכסף, אשר ישיג אותה ע"י חכמה ומעשה' (חוה"ל תחילת שער הבטחון), ונראה כי זו היתה מלאכתו של 'מי זהב' שהיה צורף ההופך מתכות לזהב, ומטבע הדברים שעצם אומנות זו מקנה לבעליה עשירות רבה.