בנדרים לא: תנן: רבי אלעזר בן עזריה אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים שנא' כי כל הגוים ערלים.
במתיבתא שם, פי' שהיות וסוף הפסוק מגנה את ישראל שהם ערלי לב, מסתבר שאף 'ערלים' שבתחילת הפסוק שמכוון כלפי הגויים הכוונה לגנותם.
1. האם יש מי שמבין הפירוש הנ"ל ויוכל להסביר לי?
2. מה המקור לפירוש זה?