בחולין (ל:) מתיב רבי אבין שחט את הוושט למטה ואת הקנה למעלה או את הוושט למעלה ואת הקנה למטה שחיטתו כשרה אמאי והא ליכא שחיטה מפורעת הוא מותיב לה והוא מפרק לה בשחיטה העשויה כקולמוס. (כך גם בפוסקים ובטושו"ע יו"ד סימן כא סעי' ד, שחיטה העשויה כקולמוס כשרה)
לכאורה כל לומד סוגיה זו אמור לתמוה מיד איך שחיטה העשויה כקולמוס (עיי' שיחת חולין) מותרת, לכאורה יש כאן חלדה!
רש"י על אתר כותב:
כקולמוס - באלכסון דכוליה חד מקום הוא ומפורעת קרינא ביה (כוונת רש"י לומר שאין בזה חלדה) והתחיל בקנה למעלה וחתך ושיפע כלפי מטה במקום שנגמרה שחיטת קנה התחילה שחיטת וושט וכן מלמטה למעלה.
התוס' שם (ל: בד"ה החליד) בדין של החליד הסכין בין סימן לסימן שהוא נבילה גמורה, כתבו: "החליד הסכין בין סימן לסימן - לקמן (דף לב.) גבי מתני' דחלדה היה ראוי להביאה אלא אגב דאכשר רב לעיל שחיטה שאינה מפורעת כזאת פסולה מטעם חלדה".
ולא זכיתי להבין שני דברים שהם אחד:
א. איך מפורעת קרינן ביה הרי הסכין ממש מכוסה במצב שהיא נכנסת באלכסון?
ב. לתוס' מה החילוק בין שחט כמסרק ל-להחליד בין סימן לסימן?
אמנם יש ראשונים שסוברים דקי"ל דלא בעינן שחיטה מפורעת, אך גם לגביהם קשה מכיוון אחר, כי לכו"ע שחט בין סימן לסימן זה נבילה גמורה. ואם כן מה ההבדל בין שחט כקולמוס דכשר?