פרי יהושע כתב:הזכרתי שיש לדון שבשמע קולנו זה יותר טוב, כי זה גם בקשה
ועל זה נסובה השאלה הנ"ל
אכן בגלל זה לא הבאתי ראיה מ"זכרנו לחיים" וכיו"ב.
אבל בפסקי תשובות שם - מדבר על ותן טל ומטר בשמע קולנו.
פרי יהושע כתב:הזכרתי שיש לדון שבשמע קולנו זה יותר טוב, כי זה גם בקשה
ועל זה נסובה השאלה הנ"ל
פרי יהושע כתב:בן אדם נוהג להזכיר כעת כל יום בברכת שמע קולינו ותן טל ומטר, כיון ולא עברו ל' יום, וגם למה לא להתפלל שוב על מטר הנצרך בארצנו, (והיינו שעכ"פ אין כאן שינוי ממטבע בגלל שעושה זאת מחשש שאם שכח להזכיר),
אלא שכיום שכח ואמר ברוך אתה ה', האם יכול לסיים למדני חוקיך, כיון ועכ"פ גם זאת בקשה בשמע קולנו, או שעדיף שיותר על מנהגו הטוב, ויחתום בשומע תפילה וימשיך הסדר?
כדכד כתב:זה יעזור לתפלה נוספת אבל לא יעזור למקרה ששכח ב"ברך עלינו"
כוונתו שמשום שלא עברו ל' יום צריך לחזור בספק שאל טו"מ ולכן הוא שואל בשומע תפלה כדי שאם לא שאל יעלה לו כעת וחוץ מזה גם מבקש שובפרי יהושע כתב:בן אדם נוהג להזכיר כעת כל יום בברכת שמע קולינו ותן טל ומטר, כיון ולא עברו ל' יום, וגם למה לא להתפלל שוב על מטר הנצרך בארצנו, (והיינו שעכ"פ אין כאן שינוי ממטבע בגלל שעושה זאת מחשש שאם שכח להזכיר),
אלא שכיום שכח ואמר ברוך אתה ה', האם יכול לסיים למדני חוקיך, כיון ועכ"פ גם זאת בקשה בשמע קולנו, או שעדיף שיותר על מנהגו הטוב, ויחתום בשומע תפילה וימשיך הסדר?
לבי במערב כתב:לכאו' יש להוכיח מהדין דאם לא הדליק וכבר יצאו הכוכבים, יתפלל ערבית במנין ואח"כ ידליק - אא"כ מתפלל ביחיד, שאז ידליק ואח"כ יתפלל.
יואל שילה כתב:מה הכוונה 'בזמן'? בשקיעה? הרי עדין איננו נוהגים להתפלל בזמן הזה.
בתוך חצי שעה מהשקיעה? הוא בודאי זמן נר חנוכה ולגבי ק"ש וברכותיה עדיף להמתין.
לאחר חצי שעה מהשקיעה? הרי כתב הרמב"ם 'שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק'.
אע"כ שהשאלה היא בתוך החצי שעה, וזה המניין שיש לו, ואינני מבין מה יש להסתפק? נר חנוכה היא מצוה עוברת, שלרמב"ם כבר לא יוכל להדליק, ואילו לגבי תפילה במניין לשון השו"ע "לעולם ישתדל אדם", ובח"א "ירא שמים יתפלל בציבור".
פרי יהושע כתב:השאלה הייתה במוצ"ש, לא כתבתי שלא יכנסו רק לשאלה הזאת, אבל בהנחה שגם שם יש זמן דהיינו מה מקודם יותר ביציאת השבת, אם איחר מניין מה ייעשה
אני מבין שתשובתך היא, שהדלקה קודמת
כך נהגתי לאחר שנאנסתי במוצ"ש והפסדתי המניין בזמן הקבוע שאני מתפלל בו, אף שלמעשה ההפרש לא היה גדול בני חזר מהמניין המאוחר כמה דקות אחרי שהדלקתי,
האם אני צודק?
יוצא פוניבז' כתב:שאלת חשיבות ההדלקה בזמן חוזרת על עצמה בנוגע לשלל שאלות.
האם להדליק לפני ערבית. האם הבעל ימתין לאשה או להיפך. האם לבטל שיעור תורה לצורך כך. האם להפסיק את הלימוד בכולל לשם כך. האם להדליק מחוץ לבית היכן שמתארחים או להדליק בבית מאוחר יותר. וכן עזה"ד.
אולי מן הראוי לאחד את כל השאלות הללו באשכול אחד, במקום לדון בכאו"א בפנ"ע.
יוצא פוניבז' כתב:יש"כ על התשובות המפורטות.
ועכשיו לעיקר השאלה. האם ניתן לומר שכל זה לתושבי רכסים ודומיהם, אבל מי שגר בבני ברק ברחובות שזמן שתכלה בו הוא מאוחר מאד, א"כ שמא אין עדיפות להדלקה בשקיעה על פני הדלקה בשעה מאוחרת. (כמובן "זריזין", אך זה יותר קל כמובן).
אשמח למקורות.
חנוכה תשס"ט
ג) מצוותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מהשוק. יש לדון באם נאמר כמו שאומרים רבים שנשתנה זמן של כלתה רגל מהשוק שהוא כמו חצי שעה שכ' הרי"ף, וע"פ מש"כ הריטב"א שתלוי לפי כל זמן וזמן, ולמה לא נימא כמו"כ שגם זמן משתשקע חמה ישתנה, דנימא שלא תקנו רק שהיה שיעור של חצי שעה קודם שתכלה הרגל, ובזמנינו הוא מאוחר טפי וממילא אין שעת החיוב מתחילה בשקיעת החמה רק חצי שעה קודם שתכלה רגל מהשוק דהיום.
והנה הרמב"ם כ' "או יותר", ומ"מ כ' דמצוות הדלקה משקיעת החמה ולא יקדים ולא יאחר, ומוכח לכא' שאף שיכול להיות מאוחר מחצי שעה זו מ"מ בעי לא לאחר זמן השקיעה, אמנם שמא נאמר שאין הכוונה רק מעט יותר וכמש"כ הבה"ל עיין שם, אבל אם הוא מאוחר טפי כבר בטל הדין דלא יאחר את שקיעת החמה וצ"ע.
והיה מקום לומר דהוא תלוי בטעם דמצות הדלקת הנר תקנו אותו משתשקע החמה ולא כשאר מצות שעיקרם ביום, דאי הוא משום דרק בלילה יש הכר לנר וכמו שאמרו שרגא בטיהרא מאי אהני, א"כ אפשר שמשתנה זמן זה, דהכי נימא דבמקומות הצפונים מאד שבעונה זו הלילה שם בכל המעל"ע, אם רגל העוברים והשבים שם לא כלה יוצרכו להדליק כל השמונה ימים מתחילתם לסופם, אלא שע"כ לא אמרו אלא דהחיוב הוא רק כמו חצי שעה, ואי משתנה הזמן אפשר שמשתנה השיעור גם של תחילת ההדלקה, שלא תיקנו אלא חצי שעה בזמן שאין בו משום שרגא בטיהרא.
אמנם י"ל דהמקור של לילה בנ"ח הוא עפ"י האמור במס' סופרים שמצוותה עם שקיעת החמה כמו שאמרו שם ממש"נ "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלפני העם", ולפי"ז בודאי נשאר תחילת זמן ההדלקה בתחילת השקיעה ולא משתנה גם כיום וכ"נ בפשיטות, ולכן קשה להצדיק לכתחילה מנהג המאחרים כיום זמן המצוה מסיבות שונות, דבודאי אין ראוי לנהוג כן מלכתחילה, [אמנם בתוס' כתב שכיום שמדליקין בפנים אין לחוש מתי מדליק וא"כ ה"ה לכא' כיום וצ"ע].
ועיקר ענין לא ימיש וגו', נראה שהוא ענין התמידות שהוא כנגד מה שאמרו מה אני שלמדתי כל התורה ללמוד חכמה יונית ואמרו לו דלא שרי ליה אלא בזמן שהוא לא יום ולא לילה, וכנגד זה תיקנו שעם שקיעת החמה יודלק הנר על פתחי הבתים לקיים הלא ימיש שהוא כנגד עניין הרציפות ת"ת ביום ובלילה שהשכינה נמצאת בעם ישראל ברציפות והם מחוייבים גם ללמוד תורה ביום ובלילה שהתורה תהיה נבלעת בדמם, וע"י כך לא תמוש התורה מזרעם וזרע זרעם מעתה ועד עולם.
יוצא פוניבז' כתב:אחרי שהבאת דברי הראשונים שבזמן שמדליקין בפנים אי"צ לדקדק על זמן ההדלקה, א"כ איפוא איך ניתן להכריע דלא כוותייהו מצד ה'זכר לדבר' של מסכת סופרים.
ולכאו' דברי הראשונים הללו הם מקור שניתן לאחר את ההדלקה במקום שאין הבדל בכמות העוברים ושבים בין שעת השקיעה לשעה יותר מאוחרת.
פרי יהושע כתב:יוצא פוניבז' כתב:אחרי שהבאת דברי הראשונים שבזמן שמדליקין בפנים אי"צ לדקדק על זמן ההדלקה, א"כ איפוא איך ניתן להכריע דלא כוותייהו מצד ה'זכר לדבר' של מסכת סופרים.
ולכאו' דברי הראשונים הללו הם מקור שניתן לאחר את ההדלקה במקום שאין הבדל בכמות העוברים ושבים בין שעת השקיעה לשעה יותר מאוחרת.
אולי התוס' אומרים זאת רק לצד אחד של הגמ', ובהנחה שיש מחלוקת (שברמב"ם מוכח לא כן), (ואולי גם בפנים כלל לא ניכר החילוק בין לילה ויום (בפרט בזמנם), כך שהנושא לא קיים וצריך עיון) ועכ"פ לא נהגו העולם כוותיהו גם בחו"ל, מלבד קהילות מסויומות שלא נהגות כלל בזמני ההלכה.
פרי יהושע כתב:ולשון הרמב"ם לא יקדים ולא יאחר, והרי מוכח שלדעתו אין הזמן הזה של תכלה בדיוק חצי שעה אלא, או יותר?
יוצא פוניבז' כתב:פרי יהושע כתב:ולשון הרמב"ם לא יקדים ולא יאחר, והרי מוכח שלדעתו אין הזמן הזה של תכלה בדיוק חצי שעה אלא, או יותר?
ומי אמר שאם באמת ה'תכלה' מאוחר בכמה דקות שא"א להתאחר כנגדם את אותם דקות מהשקיעה? (הרי ה'או יותר' אינו דבר קבוע, ותלוי במקומות ובזמנים).
פרי יהושע כתב:בטעות התחיל לברך אשר יצר באמצע ברכות קריאת שמע
עדיף כבר שייסים ולא יהיה הזכרת ה' שבתחילת הברכה לבטלה
או דילמא לא ירבה בהפסק שלא הותר
או דילמא כבר התחיל ללהפסיק אין הבדל בין הרבה למעט
ועוד הסברא הנ"ל, דמי גרע נתינת שלום למי שירא ממנו, לחשש הזכרת ה' לבטלה
וכן מסתבר.
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:בטעות התחיל לברך אשר יצר באמצע ברכות קריאת שמע
עדיף כבר שייסים ולא יהיה הזכרת ה' שבתחילת הברכה לבטלה
או דילמא לא ירבה בהפסק שלא הותר
או דילמא כבר התחיל ללהפסיק אין הבדל בין הרבה למעט
ועוד הסברא הנ"ל, דמי גרע נתינת שלום למי שירא ממנו, לחשש הזכרת ה' לבטלה
וכן מסתבר.
אם נימא, שכבר ברגע שהפסיק ב"אשר יצר" הפסיד את ברכות קר"ש (ונמצא מוציא ש"ש לבטלה בברכות קר"ש), א"כ צודק מר שימשיך ב"אשר יצר" ולא יימצא מזכיר ש"ש לבטלה גם בברכת "אשר יצר".
אך למה לא נדון כאן שבמילא לא יוצא בברכת "אשר יצר" מצד מצוה הבאה בעבירה, שהרי בשעה שמברך "אשר יצר" גורם הפסק בדיבורו ומוציא ש"ש לבטלה בברכת קר"ש (בעידניה לכאו'). א"נ, כמובן, שיש דין מצהב"ע בשוגג. וא"כ אולי אפילו אסור לו להמשיך, כדי שלא יוציא שוב ש"ש לבטלה בסיום ברכת אשר יצר.
פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:בטעות התחיל לברך אשר יצר באמצע ברכות קריאת שמע
עדיף כבר שייסים ולא יהיה הזכרת ה' שבתחילת הברכה לבטלה
או דילמא לא ירבה בהפסק שלא הותר
או דילמא כבר התחיל ללהפסיק אין הבדל בין הרבה למעט
ועוד הסברא הנ"ל, דמי גרע נתינת שלום למי שירא ממנו, לחשש הזכרת ה' לבטלה
וכן מסתבר.
אם נימא, שכבר ברגע שהפסיק ב"אשר יצר" הפסיד את ברכות קר"ש (ונמצא מוציא ש"ש לבטלה בברכות קר"ש), א"כ צודק מר שימשיך ב"אשר יצר" ולא יימצא מזכיר ש"ש לבטלה גם בברכת "אשר יצר".
אך למה לא נדון כאן שבמילא לא יוצא בברכת "אשר יצר" מצד מצוה הבאה בעבירה, שהרי בשעה שמברך "אשר יצר" גורם הפסק בדיבורו ומוציא ש"ש לבטלה בברכת קר"ש (בעידניה לכאו'). א"נ, כמובן, שיש דין מצהב"ע בשוגג. וא"כ אולי אפילו אסור לו להמשיך, כדי שלא יוציא שוב ש"ש לבטלה בסיום ברכת אשר יצר.
לא מצאתי בשום מקום שבברכה ארוכה מפסיד הברכה כשמספיק בדיבור כל שהוא שאינו יכול לגמור כולה.
פרי יהושע כתב:בטעות התחיל לברך אשר יצר באמצע ברכות קריאת שמע
עדיף כבר שייסים ולא יהיה הזכרת ה' שבתחילת הברכה לבטלה
או דילמא לא ירבה בהפסק שלא הותר
או דילמא כבר התחיל ללהפסיק אין הבדל בין הרבה למעט
פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:בטעות התחיל לברך אשר יצר באמצע ברכות קריאת שמע
עדיף כבר שייסים ולא יהיה הזכרת ה' שבתחילת הברכה לבטלה
או דילמא לא ירבה בהפסק שלא הותר
או דילמא כבר התחיל ללהפסיק אין הבדל בין הרבה למעט
ועוד הסברא הנ"ל, דמי גרע נתינת שלום למי שירא ממנו, לחשש הזכרת ה' לבטלה
וכן מסתבר.
אם נימא, שכבר ברגע שהפסיק ב"אשר יצר" הפסיד את ברכות קר"ש (ונמצא מוציא ש"ש לבטלה בברכות קר"ש), א"כ צודק מר שימשיך ב"אשר יצר" ולא יימצא מזכיר ש"ש לבטלה גם בברכת "אשר יצר".
אך למה לא נדון כאן שבמילא לא יוצא בברכת "אשר יצר" מצד מצוה הבאה בעבירה, שהרי בשעה שמברך "אשר יצר" גורם הפסק בדיבורו ומוציא ש"ש לבטלה בברכת קר"ש (בעידניה לכאו'). א"נ, כמובן, שיש דין מצהב"ע בשוגג. וא"כ אולי אפילו אסור לו להמשיך, כדי שלא יוציא שוב ש"ש לבטלה בסיום ברכת אשר יצר.
לא מצאתי בשום מקום שבברכה ארוכה מפסיד הברכה כשמספיק בדיבור כל שהוא שאינו יכול לגמור כולה.
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:בטעות התחיל לברך אשר יצר באמצע ברכות קריאת שמע
עדיף כבר שייסים ולא יהיה הזכרת ה' שבתחילת הברכה לבטלה
או דילמא לא ירבה בהפסק שלא הותר
או דילמא כבר התחיל ללהפסיק אין הבדל בין הרבה למעט
ועוד הסברא הנ"ל, דמי גרע נתינת שלום למי שירא ממנו, לחשש הזכרת ה' לבטלה
וכן מסתבר.
אם נימא, שכבר ברגע שהפסיק ב"אשר יצר" הפסיד את ברכות קר"ש (ונמצא מוציא ש"ש לבטלה בברכות קר"ש), א"כ צודק מר שימשיך ב"אשר יצר" ולא יימצא מזכיר ש"ש לבטלה גם בברכת "אשר יצר".
אך למה לא נדון כאן שבמילא לא יוצא בברכת "אשר יצר" מצד מצוה הבאה בעבירה, שהרי בשעה שמברך "אשר יצר" גורם הפסק בדיבורו ומוציא ש"ש לבטלה בברכת קר"ש (בעידניה לכאו'). א"נ, כמובן, שיש דין מצהב"ע בשוגג. וא"כ אולי אפילו אסור לו להמשיך, כדי שלא יוציא שוב ש"ש לבטלה בסיום ברכת אשר יצר.
לא מצאתי בשום מקום שבברכה ארוכה מפסיד הברכה כשמספיק בדיבור כל שהוא שאינו יכול לגמור כולה.
עיין בבאה'ל סי' ס'ה ד'ה קראה.
נראה משם לכאו' שנשאר בצ'ע אם יחזור לראש הברכה אפי' אם שהה כדי לגמור כולה אפי' באונס גמור.
מ'מ נראה פשוט שאם הפסיק בדיבור בלי התנאים הנ'ל, שלא חוזר לראש. (חוץ ממקרה שהזכרתי לעייל בענין תחילת וסוף הברכה).
אך נפשי בשאלתי, אם לא הפסיד את ראש הברכה של ברכות קר'ש בגלל הפסק 'אשר יצר', כמו כן לא יפסיד את ראש הברכה של אשר יצר שהתחיל בטעות לברך, גם אם יחזור באמצעה לברכות קר'ש....הרי גם 'אשר יצר' הווי ברכה ארוכה...
ולמה עדיף שיגמור 'אשר יצר' ולא יגמור ברכות קר'ש?
פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:עיין בבאה'ל סי' ס'ה ד'ה קראה.
נראה משם לכאו' שנשאר בצ'ע אם יחזור לראש הברכה אפי' אם שהה כדי לגמור כולה אפי' באונס גמור.
מ'מ נראה פשוט שאם הפסיק בדיבור בלי התנאים הנ'ל, שלא חוזר לראש. (חוץ ממקרה שהזכרתי לעייל בענין תחילת וסוף הברכה).
אך נפשי בשאלתי, אם לא הפסיד את ראש הברכה של ברכות קר'ש בגלל הפסק 'אשר יצר', כמו כן לא יפסיד את ראש הברכה של אשר יצר שהתחיל בטעות לברך, גם אם יחזור באמצעה לברכות קר'ש....הרי גם 'אשר יצר' הווי ברכה ארוכה...
ולמה עדיף שיגמור 'אשר יצר' ולא יגמור ברכות קר'ש?
קודם אשר יצר היא יותר קצרה ויתכן שאם יגיד ק"ש הוי כיכול לגמור את כולה
ב', כיון וכבר התחיל אשר יצר, איזו סברא שיעזוב אותה לכתחילה ויחזור אליה אח"כ?
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:עיין בבאה'ל סי' ס'ה ד'ה קראה.
נראה משם לכאו' שנשאר בצ'ע אם יחזור לראש הברכה אפי' אם שהה כדי לגמור כולה אפי' באונס גמור.
מ'מ נראה פשוט שאם הפסיק בדיבור בלי התנאים הנ'ל, שלא חוזר לראש. (חוץ ממקרה שהזכרתי לעייל בענין תחילת וסוף הברכה).
אך נפשי בשאלתי, אם לא הפסיד את ראש הברכה של ברכות קר'ש בגלל הפסק 'אשר יצר', כמו כן לא יפסיד את ראש הברכה של אשר יצר שהתחיל בטעות לברך, גם אם יחזור באמצעה לברכות קר'ש....הרי גם 'אשר יצר' הווי ברכה ארוכה...
ולמה עדיף שיגמור 'אשר יצר' ולא יגמור ברכות קר'ש?
קודם אשר יצר היא יותר קצרה ויתכן שאם יגיד ק"ש הוי כיכול לגמור את כולה
ב', כיון וכבר התחיל אשר יצר, איזו סברא שיעזוב אותה לכתחילה ויחזור אליה אח"כ?
אמנם למר פשוט שהוא נמצא באמצע 'אשר יצר' ולמה יעזבנו באמצע הברכה.
אך ליבי עדיין מהסס בדבר. אולי הוא נמצא עדיין באמצע ברכות קר'ש, ולמה ימשיך להאריך בהפסק ע'י שיגמור 'אשר יצר'?
הרי גם ב'מודים דרבנן' מתירים לומר רק 3 מילים 'מודים אנחנו לך' כדי לא להאריך בהפסק. ולא אמרינן כיון שהתחיל שגם יגמור כי אין נפק'מ בכמה מילים הפסיק.
יוצא פוניבז' כתב:מי שעומד זמן מצומצם קודם סוף זמן ק"ש, האם עדיף שיניח תפילין אפילו אם עי"ז לא יספיק לומר פרשה שניה בתוך הזמן, או שמא עדיף שלא יניח תפילין ויאמר כל ג' פרשיות קודם שיעבור הזמן?
לכאו' עדיף תפילין, האם יש מי שכתב כן להדיא?
קופא דמחטא כתב:יוצא פוניבז' כתב:מי שעומד זמן מצומצם קודם סוף זמן ק"ש, האם עדיף שיניח תפילין אפילו אם עי"ז לא יספיק לומר פרשה שניה בתוך הזמן, או שמא עדיף שלא יניח תפילין ויאמר כל ג' פרשיות קודם שיעבור הזמן?
לכאו' עדיף תפילין, האם יש מי שכתב כן להדיא?
לקרוא את הג' פרשיות תוך זמן ק"ש הוא בפשטות עכ"פ חיוב מדרבנן
הקורא ק"ש בלא תפילין ודאי יוצא חיובו, ואינו איסור, אלא שאין ראוי לעשות כן
וכדמוכח ממה שהביא הרב כדכד מהביה"ל נח,א ד"ה מצוה, שהרגיל לקרות כותיקין יקרא בלא תפילין
ואם היה איסור, מדוע ידחה האיסור מפני מעלת ותיקין (ויש לדחות)
ומדוע ידחה תפילין החיוב דרבנן?
יוצא פוניבז' כתב:קופא דמחטא כתב:יוצא פוניבז' כתב:מי שעומד זמן מצומצם קודם סוף זמן ק"ש, האם עדיף שיניח תפילין אפילו אם עי"ז לא יספיק לומר פרשה שניה בתוך הזמן, או שמא עדיף שלא יניח תפילין ויאמר כל ג' פרשיות קודם שיעבור הזמן?
לכאו' עדיף תפילין, האם יש מי שכתב כן להדיא?
לקרוא את הג' פרשיות תוך זמן ק"ש הוא בפשטות עכ"פ חיוב מדרבנן
הקורא ק"ש בלא תפילין ודאי יוצא חיובו, ואינו איסור, אלא שאין ראוי לעשות כן
וכדמוכח ממה שהביא הרב כדכד מהביה"ל נח,א ד"ה מצוה, שהרגיל לקרות כותיקין יקרא בלא תפילין
ואם היה איסור, מדוע ידחה האיסור מפני מעלת ותיקין (ויש לדחות)
ומדוע ידחה תפילין החיוב דרבנן?
מנין לקחת שמדרבנן יש לקרוא ג' פרשיות בתוך זמן ק"ש?
יוצא פוניבז' כתב:הנידון כאשר יאמר פסוק ראשון או פרשה ראשונה בתוך הזמן, עי' משנ"ב סי' מו ס"ק לא דמשמע דמדינא סגי בזה, רק יותר טוב שיקרא ג' פרשיות בזמנה.
יוצא פוניבז' כתב:קופא דמחטא כתב:יוצא פוניבז' כתב:מי שעומד זמן מצומצם קודם סוף זמן ק"ש, האם עדיף שיניח תפילין אפילו אם עי"ז לא יספיק לומר פרשה שניה בתוך הזמן, או שמא עדיף שלא יניח תפילין ויאמר כל ג' פרשיות קודם שיעבור הזמן?
לכאו' עדיף תפילין, האם יש מי שכתב כן להדיא?
לקרוא את הג' פרשיות תוך זמן ק"ש הוא בפשטות עכ"פ חיוב מדרבנן
הקורא ק"ש בלא תפילין ודאי יוצא חיובו, ואינו איסור, אלא שאין ראוי לעשות כן
וכדמוכח ממה שהביא הרב כדכד מהביה"ל נח,א ד"ה מצוה, שהרגיל לקרות כותיקין יקרא בלא תפילין
ואם היה איסור, מדוע ידחה האיסור מפני מעלת ותיקין (ויש לדחות)
ומדוע ידחה תפילין החיוב דרבנן?
מנין לקחת שמדרבנן יש לקרוא ג' פרשיות בתוך זמן ק"ש?
כדכד כתב:עכשיו מצאתי בסי' נח ס"ק ה "וצריךלגמרה כולה בזמנה" וע' שם שכותב במפורש שלא להמתין על תפלין
קופא דמחטא כתב:הפשטות היא שכשחז"ל קבעו את הפרשיות הנוספות בק"ש הם נתנו להם את כל דיני ק"ש
כלשון השאג"א בסימן א
"דכל שלש פרשיות של ק"ש כחדא מצוה של דבריהם שוויוה רבנן"
(כלו' אחר שקיים המצוה דאו')
היכן מצאנו שחז"ל קובעים צורה לקיום מצוה דאו' ונותנים לדבריהם דינים שונים מעיקר המצוה דאורייתא?
ומה שהביא מהמ"ב מו,לא
שם מדובר בספק שיעבור הזמן
לכן מחוייב לקרוא ק"ש דאו'
ולגבי החלק דרבנן אין חיוב דסד"ר לקולא
ואין מכאן ראי' שאפשר לקרוא הפרשיות דרבנן אחר זמן ק"ש
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 313 אורחים