שומע ומשמיע כתב:אולי הוא צאצא של חעשעס
חאטשעף? משפחת צאצאי השדים?
או משהו אחר?
שומע ומשמיע כתב:אולי הוא צאצא של חעשעס
שייף נפיק כתב:שומע ומשמיע כתב:אולי הוא צאצא של חעשעס
חאטשעף? משפחת צאצאי השדים?
או משהו אחר?
לייטנר כתב:חברים,
כנראה הקיץ והחום השפיע עליכם.
בלי קשר לתקופה שכדאי להגביר בה אהבת חינם, מה גורם לדון באיזה מו"ל תמהוני, מוכר ספרים חביב וכד'?!
לענ"ד, אין זה המקום, ואולי כלל לא.
(יש בידי עוד פרטים מעניינים אודותיו, אך לא חשבתי שיש להם מקום איפשהו)
קו ירוק כתב:לייטנר כתב:חברים,
כנראה הקיץ והחום השפיע עליכם.
בלי קשר לתקופה שכדאי להגביר בה אהבת חינם, מה גורם לדון באיזה מו"ל תמהוני, מוכר ספרים חביב וכד'?!
לענ"ד, אין זה המקום, ואולי כלל לא.
(יש בידי עוד פרטים מעניינים אודותיו, אך לא חשבתי שיש להם מקום איפשהו)
בדיוק כשזה מגיע לההדרת ספר של שבתאי כופר, כרוך במסווה עטיפה תורנית, ע"י איש כופר,
שם יש מקום לנהוג בסלחנות יתר; 'אהבת חינם', 'איש חביב', 'מה זה מעניין'. כשזה לעומת זה - תוכן שהעיר בשנינות על סלחנות זו, נחשב כ'פרובוקטור'.
ריחוק הכשרים וקירוב הפסולים.
נו נו, רבינו יונה בשער ג' מאבחן ומגדיר היטב אודות כת חנפים.
איש_ספר כתב:האם יש אוטוגרף מנתן העזתי?
ספק
יעקובי כתב:יש מי שטוען שקיים אוטוגרף של ש"צ עצמו. לא רק טוען, הוא אף הוציא לאור את 'יומני שבתי צבי', למי שמכיר.
נראה אחד השקרים הגדולים בעולם (או שגם המו"ל לא התכווין ברצינות).
"ה' הוא נחלת הגלמודים"
קשה, קשה. מתיש הוא המסע לאורך ההיסטוריה היהודית. יצאתי לדרכי. פסעתי באיטיות ברחובות הכפר. ניסיתי להבין איך חיו בני עמי, אבותיי, היהודים הטובים, וחבריהם. היה קר, סוער. מדי פעם כפור. תושבי הכפר צפו בי מרחוק, כאילו שלא הייתי שייך. לשווא חיפשתי שלטי הכוונה ושמות לרחובות. עיכבתי הולכי רגל. ביקשתי שיצביעו על הדרך לרחוב ירוזלמסקיה. ההלכתי ברחובות אלה או שחלמתי אותם? אני כה עייף, כה יגע.... שלטים ביקשתי. לרחובות לא היו שמות. רק מודעות תלויות: "ממקום זה נשלחו מאות למותם". מה עושים באתר כזה? בוכים? מתפללים? ברחתי. "יד וזיכרון ללוחמינו שמסרו את נפשם". בכיתי, ושוב ברחתי. ידעתי שאני מחפש בית כנסת, כי הגיעה שעת המנחה. שוטטתי בין בתי העץ העתיקים והבנתי: אני נמצא בשכונה היהודית, ודאי אמצא בית כנסת באזור. הכפריים הצביעו על מסעדה גדולה וירוקה והסבירו בצער שבית הכנסת עמד שם, אבל, כמובן, הוא נשרף. כמובן. לבית הקברות, התחננתי, קחו אותי לבית הקברות. בית הקברות, הסבירו בצער, בית הקברות כמובן נותץ. כמובן. ובכול זאת – שם ביער, אמרו. ניגשתי - הייתי חייב להגיע לבית הקברות ולשוחח עם אבותיי.
האילנות המתינו לי שם, והתנענעו ברוח המקפיאה הלוך ושוב, הלוך ושוב. התנענעו, התפללו. ראיתי שהאילנות התעטפו בטליתות של כפור והתנענעו – כמנהג היהודים עטורי הזקנים הלבנים, לבושי הגלימות השחורות ומכוסי הטליתות הלבנות. אילנות אלה צמחו מקברי היהודים הטובים של אותו הכפר, קברות שנותצו, כמובן, ואילנות אלה התנענעו בעבור יהודים אלה אשר לא הלכו יותר לבית הכנסת אשר אינו קיים. הם המתינו לי, האדם העשירי, כדי שאשלים את המניין ואתפוש את מקומו של שליח הציבור. טיפסתי מעל לגדר החלודה, נכנסתי לתוך החורשה הקטנה, דרכתי על קברות אבותיי, קברים ללא מצבות של אבות אין-ספור. קראתי לאילנות הקדושים, שתפילתם היא תמידית, והעפתי מבט לעבר השמים שבכיים הוא נצחי, לחשתי וזעקתי: יתגדל ויתקדש שמיה רבא. אבינו שבשמים, הרשה לנו להגדיל ולקדש את שמך הגדול. הרשה לנו - הרשה לי, הבן שחזר לאילנות, והרשה להם, העצים האלה אשר הם שרידי יהודיי הטובים - הרשה לנו להלל ולקדש את שמך הגדול, א-ל איום. ויתקררו הרוחות, ויתרחקו אנשי הכפר, ותתקשה האדמה הקפואה, ויתקדרו השמים ויסתירו האילנות את פניהם בטליתותיהם, וירעדו בהשיבם: אמן, סלה.
א-ל עליון, האם גורלנו להישרף ולהינתץ ולהישמד? האם נגזר עלינו להיראות רק בענפיהם של אילנות קפואים, וגם אז רק לעיני מקובל יהודי נודד וחצי-משוגע?
הבדידות בחורשה הייתה נוראה. עד אז לא הכרתי בדידות כה איומה, ובכל זאת חשתי את קרבת השכינה. ככל שהתרחקתי מבשר ודם, חשתי את קרבת הבורא.
ה' הוא נחלת הגלמודים.
"שמעתי את קולו לפני אלפי שנים"
הקהל דרש שאספר לו על אודות עשרת השבטים: "עשרת השבטים, שבתי, מה עם עשרת השבטים?".
אמרתי להם: "אני מביא לכם את בשורת עשרת השבטים! בדברנו פה, הם כבר בדרכם. בארץ הסקוטים הרחוקה עוגנת ברגע זה אונייה, מפרשיה משי ודגלו של שבט זבולון בראש תורנה. מהרי הצפון וממדבריות המזרח מתקבצים השבטים. הם באים מעבר לנהר הסמבטיון וצועדים לעבר ארץ הקודש. עשרת השבטים האבודים צועדים. בראשם צועד אריה ונחש עקלתון בפיו. עם כלביא יקום! כפיר שואג לטרף! הנה, אלה מרחוק באים, מאפריקה השחורה ומגדות נהר הגנגס ומארצות הצפון, על כנפי נשרים. רונו שמים וגילי ארץ, הנה אלה באים, מזמורי דוד על לשונם, ושמי, שבתי צבי, ארוג בדגלם!"
ואשמע את הקהל מריע: "הללו י-ה!"
אך באותו רגע עלה הקול מתוך הקהל, לא קולם של חיילים המתכוננים למלחמה, ולא קול ענות גיבורים, אלא קול ענות חלושה, ושמעתי: "שבתי! משיח צדקנו! נצר לדוד המלך!" נזכרתי והכרתי את הקול. כאשר ביטא את השם דוד, נזכרתי. שמעתי אותו פעם, לפני אלפי שנים. זהו קולו של נבל הכרמלי, שהוא קולו של סנבלט השומרוני העומד על הדרך למקדש ומשטין, שהוא-הוא קולו של המתייוון שלחם בחשמונאי. זהו הקול של המומר לתיאבון, זה קולו של הנצלן והעלוקה, זה שמוצץ את דמי ודמו של העם, בכדי להשמין על חשבוננו ומדמנו. זה קולו של האדם התאוותן, הרוצה לעמוד בראש הקהל כדי שיוכל לחיות על חשבונו, קולו של התאב לשלוט על שכניו וחבריו, עירו ועמו, רק כדי לשלוט על מישהו, כי קל יותר לשלוט על זולתו מאשר על עצמו. זה האדם שמחפש תמיד מקום להתגדר בו ולהתפאר בו. זה שלא רואה ולא רוצה חזון וגדולה, ושמטבעו, אפילו ללא תכנון ומחשבה תחילה, בראותו את איש החזון או המעש, חייב לעצרו, לזרוע קוצים בדרכו, ולמנוע ממנו לרפא את שבר עמו. הוא חושש שבעלות ישראל על דרך המלך למלכותו, הוא, המומר לתיאבון, יישאר מאחור ולא ימצא את הווריד שממנו יוכל למצוץ את הדם של פשוטי העם. הכרתי אותך, נבל! זיהיתי אותך, סנבלט! לא שכחתי את קולך, מתייוון! מסרת את עצמך לרומא! מסרת את אחיך לאויב! איפשרת לחילות זרים לעשות ביהודי הגליל שמות והכרזת על ניצחונך! פלביוס שכמותך! הנך בינינו תמיד, תאוותן בינוני, עד שנקום ונמגר אותך אחת ולתמיד.
"לאבד את המנהיגים כדי לשמור על הילדים"
היום באה אליי משלחת המורכבת מנכבדי העיר עזה [...] סיפרו לי על אודות התלאות הבאות עליהם והרעות התכופות שרק התגברו מאז ביקורי במקום - ההתקפות החוזרות ונשנות של הנוער על היהודים, שריפת בתי הכנסת הנותרים ומעשי רצח לא מעטים, המכוונים בעיקר כלפי הילדים. האיום על חייהם מתגבר מיום ליום. הציעו לי להתחשב במצבי, שהנני במעצר בצפון, ועתידי אינו נהיר. "אנא ממך", אמרו, "תתחשב בטובת הקהילה ותמנה אותנו להנהיגה". עניתי, שאם אמצא צדיק ביניהם, אותו אמנה. נדמה לי שלא הבינו את הרמז, שמבקש אני למצוא את הצדיק בסדום. הרי לא התביישו. כל אחד מהם פתח בניסיון לשכנעני מדוע כדאי לסמוך עליו. הם פרשו שלל נימוקים שנועדו לשכנעני, החל בניסיון רב בקרבות רחוב, יכולת להתעלות ולראות את התמונה הכוללת, פופולריות בקרב הציבור, יכולת תמרון ותחכום, וכלה בנימוק בעל משקל – קשרים טובים עם עשירי תבל. ואם לא די בכך, הגיעה אפילו אישה אחת וטענה שהיא, ידה לא הייתה במעילות הכספיות והמוסריות שהתרחשו בשנים האחרונות, וניקיון כפיה מכשירה להנהגה.
ניסיתי להסביר גם לאישה גאוותנית זו את חוסר מוסריותה. "... את היית מודעת לכל המעשים הלא מוסריים שתיארתי כאן, ... את ממלאת את תפקידך הקטן, אדם קטן שכמותך, במכונת המוות, את תומכת באנשים לא מוסריים ואפילו נהנית ישירות או בעקיפין. עכשיו את רואה כי משום תמיכתך באנשים לא מוסריים במערכת רקובה נהרגו חברייך. האם ידייך לא שפכו את הדם הזה? השאלה היא מוסרית, כמובן.... ידעת ובחרת להיות חלק מקבוצה רעה זו, אחת מקציני סדום, ידעת את טיב האחראים והנהגים ובחרת לתת להם את ידך. את ביצעת מעשה לא מוסרי. הנך אדם לא מוסרי".
השיבה האישה, שאם ראש הקהילה הקודם לא התאים לתפקיד, זה הזמן להחליפו. לטוב או לרע, אין יותר טוב ממנה. עניתי לה: "את ככל הנראה לא מבינה את מצבך, מה שלא מוסיף לך כבוד. מילא, אדם יכול להיות לא מוסרי, אבל עליו לפחות להבין את מעשהו. את לא יודעת ולא מתבוננת". הוספתי ואמרתי לה: "הרי את טובלת והשרץ בידך. ראש הקהילה העומד שם, הוא השרץ, ואת מחזיקה בידו וטובלת. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?... לא טיהרת את השרץ בטבילתך עמו בידך, אלא טימאת את עצמך בטומאת המת. בעיניי דינך כמו כל טמאה למת, להיות מורחקת מהמחנה".
אנשי המשלחת ניסו להשיב, אך סבלנותי פקעה, ובעיניי הייתה כל החבורה הזו כבר מוקצה מבחינת מיאוס. ואומר להם: "כל ההנהגה שלכם היא מצורעת מראשה ועד כף רגלה, אין בה מתום. גם מי שבחר להיות ראש לשועלים, אבל גם מי שבחר להיות להם זנב, כולכם אינכם אנשים מוסריים, כי בחרתם ביודעין להתקרב לדבר שקר. ידיכם שפכו את הדם הזה ועוד יהיו מגואלות בדמים אשר יישפכו בעתיד, חס ושלום. כן, ידיכם - וגם ידי האנשים ה"טובים" לכאורה, הסובבים אתכם היום המכהנים בכל תפקיד שהוא, אשר הצטרפו לראש הקהילה העומד פה. אתם יודעים בבירור שהוא ושומר ספו, וגם בניו וגם חבריו, הינם מושחתים ורשעים. מטרתם היחידה הייתה והינה לחזור על מחדליהם הקודמים, אלה שעודדו את הכנופיות האומרות לכם בפירוש, שבכוונתן לשרוף אתכם. כולכם אנשים לא מוסריים אף-על-פי שאני ועמי חפצים למצוא ביניכם אנשים טובים ומוסריים....
"כל ההנהגה שהכרתי - כל היועצים, כל המדווחים, וכל העומדים בצד וצופים - כולכם מכרתם אותנו, דרדרתם את הכרכרה בה אנו יושבים לתהום, ואתם טוענים היום שכדאי לתת בידיכם את המושכות, שתהיו אחראים, עגלונים ומתקני דרכים עתידיים. מעשה זה הינו אולי המעשה הנבזי מכולם.
"במשך זמן רב מאבדים אנו את ילדינו כדי לשמור על מנהיגינו. הגיע הזמן לאבד את המנהיגים, כדי לשמור על הילדים...".
על אודות הטקסט כפי שבחרנו להציגו.
הטקסט מובא בעברית מודרנית, להוציא פסוקים או ביטויים השאובים ממקורות מסורתיים... אותם הבאנו כלשונם או כפי ששבתי צבי (ש"ץ) שילבם בדבריו... השתמשנו באיות מודרני ואחיד לאורך היומן...
אמרתי להם: "אני מביא לכם את בשורת עשרת השבטים! בדברנו פה, הם כבר בדרכם. בארץ הסקוטים הרחוקה עוגנת ברגע זה אונייה, מפרשיה משי ודגלו של שבט זבולון בראש תורנה. מהרי הצפון וממדבריות המזרח מתקבצים השבטים. הם באים מעבר לנהר הסמבטיון וצועדים לעבר ארץ הקודש. עשרת השבטים האבודים צועדים. בראשם צועד אריה ונחש עקלתון בפיו. עם כלביא יקום! כפיר שואג לטרף! הנה, אלה מרחוק באים, מאפריקה השחורה ומגדות נהר הגנגס ומארצות הצפון, על כנפי נשרים. רונו שמים וגילי ארץ, הנה אלה באים, מזמורי דוד על לשונם, ושמי, שבתי צבי, ארוג בדגלם!"
ואשמע את הקהל מריע: "הללו י-ה!"
הגיעה אפילו אישה אחת וטענה שהיא, ידה לא הייתה במעילות הכספיות והמוסריות שהתרחשו בשנים האחרונות, וניקיון כפיה מכשירה להנהגה.
ניסיתי להסביר גם לאישה גאוותנית זו את חוסר מוסריותה. "... את היית מודעת לכל המעשים הלא מוסריים שתיארתי כאן, ... את ממלאת את תפקידך הקטן, אדם קטן שכמותך, במכונת המוות, את תומכת באנשים לא מוסריים ואפילו נהנית ישירות או בעקיפין. עכשיו את רואה כי משום תמיכתך באנשים לא מוסריים במערכת רקובה נהרגו חברייך. האם ידייך לא שפכו את הדם הזה? השאלה היא מוסרית, כמובן.... ידעת ובחרת להיות חלק מקבוצה רעה זו, אחת מקציני סדום, ידעת את טיב האחראים והנהגים ובחרת לתת להם את ידך. את ביצעת מעשה לא מוסרי. הנך אדם לא מוסרי".
בריושמא כתב:החום של אוגוסט?
הקורונה?
יי"ש?
או שמא בלונים חדשים של החמאס?
מופרחים היישר מעזה אל ריכוזינו, ונוחתים בהם בקריאות הידד.
פלוריש כתב:אני מחכה כבר למאמר של יהודה ליבס שימצא בספר הבריאה שבתאות סמויה...
איש_ספר כתב:איש_ספר כתב:האם יש אוטוגרף מנתן העזתי?
שלחתי לפרופ' ליבס
והשיבספק
קודש הלולים ורב פעלים השר המרומם כמה"ר נ"ר יאיר וזרח יציץ ופרח אנס"ו.
מאחר עתרת החיים והשלום יחדיו ירננו על ראשו לא יסורו ממנו לעולם. זאת להודיע איך קבלתי כתבו ושמחתי הרבה כי ת"ל יאמין בזאת האמונה שהיא ברורה כשמש בלי פקפוק ואין בה ספק כלל, היא האמונה שנוחלים בה ישראל וזוכין בה לנחלת ה', והוא סוד היובל שיתגלה בזה הזמן, ואל המנוחה שהוא סוד גילוי עתיקא קדישה שיתגלה בזעיר אנפין בשנת הת"ל. ואומר שכשיתפלל או יקרא יכוין התפילה והקריאה לעילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, וכן יאמר בפירוש בפיו בעת הקריאה או בעת התפילה, גם במלת אחד של ק"ש, ויכוין שהוא יחיד ומיוחד ראשון כל ראשית ואחרון בלי תכלית ובכחו השתלשלו כל העולמות, ומוסר נפשו רוחו ונשמתו על קדושת ה' ליחדא ו"ה בי"ה, ויכוין הוי"ה ואהי"ה בשילוב ויהו"ה ואדנו"ת בשילוב, ושיתגלה עליהם הארת עילת כל העילות מיו"ד ה"י לוי"ו ה"י, ולא יכוין בשום ספירה כלל, גם בלילה לא יכוין לשילוב הנז' אלא דוקא לשאמרנו, ובזמננו ב"ה יתבררו הדברים ויתפשטו המאורים ותהיה מלכות בסוד עטרת בעלה, ושם הוי"ה יקרא י"ה י"ה שני פעמים, וזה"ו ש"ה ביום הה"ו יהי"ה וכו' כי ה וי"ו ה"י גילה בזווג די"ה דלא מתפרשן לעלמין, ובזה הזמן דע בודאי שאין ניצוץ שכינה בין החיצונים, והעולמות עתה הם בסוד ה"ל שאצלם כמו שהם בע"ש, ולא נבקש עתה לעשות תיקונים אלא לקשט הכלה להחזירה פנים בפנים, וההפרש של ע"ש לזמן אחר יש בזמננו זה בכל ימות החול, כי בע"ש מזמן שעבר כיון שהיה ע"י מעשינו היה מתחיל מעולם העשיה מה שעתה ע"י גלוי דעתיקא קדישה, לכן היא באצילות בסוד פנים בפנים תחת היסוד, שעולמות האחרים הם בסוד אחורים, ואלו הדברים הם עתיקין ואין זמן עתה לגלותם, וכונתי לומר שהכונות שגילה הרב ה"ו כמה"ר יצחק לוריא זצ"ל אינם שייכים כלל לזמנינו בהיות שהעליות ... למי שעושה כונות של חול בשבת, לכן יזהר בל יעשה מאותם הכוונת של מה"ר זצ"ל, ולא יקרא שום כונות ולא דרושים כתיבות מפני שהם סתומים ואין אדם חי שהבין דבריו זולת מה"ר חיים ז"ל, ונהג איזה שנים אחר הרב הנז', ואר"ך הבן הרב מה"ר חיים ז"ל יותר מהר"ב, והוא היה מוכן להיות משיח אם היה זכות ולא היו נגדיים כמו שהיו באותו זמן בעולם. ועם כי בזמן הזה ג"כ יש נגדיים, הם עושים רעה לעצמם ואינם מנגדים כלל מפני שעתה קץ האחרון ודאי, ועם זה אל ישאל אדם מה זכות יש בדור הזה שזכינו לכך, ונוסף על זה היסורין שסבל הרב כמה"ר שבתי צבי יר"ה על האומה ישראלית דבר שלא יעלה על הדעת בלא קץ ותכלית, ועל זה יש לאל ידו לעשות באומה ישראלית כטוב בעיניו לזכות או בר מינן לחייב, ואפילו לזכות את היותר חייב שבעולם יש לו רשות לזכותו, והמהרהר אחריו אפילו שיהיה יותר חסיד שבעולם יש לו רשות לחייבו ביסורים קשים.
כלל העולה יהיה לו לודאי הגמור שאין לישראל חיים אם לא יאמין כלל הדברים בלי אות ומופת, והכל סיבת אלהית שהביא בדור זה הראוים לראות התחלת הגאולה, ואל יחוש לדחותם שאינם מאמינים אפילו שיהיה אהובו.
עתה אני מגלה איך יהיה הדבר, מהיום עד שנה ואיזה חדשים יותר יקח ממשלה מהמלך התוגר בלי מלחמה, אלא בשירים ותושבחות שיאמר יהיו נכנעים תחת ממשלתו כל האומות, ויוליך עמו מלך התוגר לכל המקומות שיכבוש, וכל המלכים יהיו לו למס עובד, ומלך התוגר לבדו יהיה לו עבד, ולא יהיה הריגה בערלים זולת בארצות אשכנז, ובעת ההיא עדיין אין קיבוץ גליות והיהודים יהיה להם גדולה כל אחד במקומו, ובנין בית קדשנו ותפארתינו לא יהיה באותו הזמן, אבל הרב כמה"ר יצ"ו יגלה מקום המזבח ואפר פרה ויקריבו קרבנות, וזה ימשך ד' או ה' שנים. ואח"כ ילך הרב יצ"ו לנהר סבטיון ובין כך ימסור המלכות ביד מלך התוגר ויצוה לו על היהודים, ואחר ג' חדשים ימרוד מחמת פיתוי רשעים היועצים אותו, ואותו הזמן יהיו הצרות רבות ויתקיים ובחנתים כבחון וכו' וצרפתים וכו', ואיש לא ינצל מהצרות זולת היושבים בזה המקום שבו ראש הממשלה, כי שם העיר גורם, כמו שהיה חברון לדוד הע"ה, ושמה עזה, כי בבא הגאולה יתפשט הגבורה ובה יתנהגו וזה רוצה לעשות שהע"ה שאמר אין כסף נחשב וכו' ולא הועיל כי לא היה זמנו אבל בזמננו יתקיים. וזה כונת הממשלה של עזה עז ה'. ובסוף זה הזמן יהיו המופתים של ספר הזוהר ויהיה עד שנת השמטה הבאה, וזהו בשביעית בן דוד בא, ובשנה השביעית שבת שהוא שבתי, ובעת ההיא יבא הרב הנז' יצ"ו מנהר סבטיון עם בת זוגו שהיא בת מרע"ה, ויודע שהיום ט"ו שנים שחי משה רע"ה והוא שם, והיום בת זוגו היא בת י"ג שנים ושמה רבקה, ואשתו שיש לו עתה תהיה שפחה, והאשה שיקח תהיה מנוהגת בהיות חוץ לירושלים תוב"ב, וידע כי להבין זה צריך פה אל פה, ובשנה ההיא יבא מנהר סבטיון רכוב על אריה דבי עילאה ברסן נחש משבע ראשין ואש מפיו תאכל, ובראות זה ודאי ישתחוו לו כל לאומים וכל מלכים ארצה, ובו ביום יהיה קבוץ גליות ויראה בית המקדש בנוי שיבא מלמעלה, ובעת ההיא יהיו בארץ ישראל ז' אלפים, ובו ביום יהיה תחיית המתים בארץ ישראל מן המקום שמתו שם, ואותם שאין להם זכות יפלוט אותם לחוצה לארץ, ומ' שנה אח"כ יהיה תחיית המתים בחוצה לארץ. אלה קצות דרכיו ויהיה לו לאמונה שלמה עם זה יזכה שידעתי כי איש ירא אלהים אתה והודעתי לו הכל באהבה. ובכן שלומו יגדל ולא ידל כנפשו וכנפש דורש שלומו וטובתו, וכל המחזיקים באמונה הזאת גואל ושלום.
ארזי הלבנון כתב:אגב הדיון, ורכיבה על גלי החום והשרב -
הולצר מכנה את נתן העזתי בשנינות וברצינות כאחד מהרנ"ת, על משקל הצדיק הידוע המכונה בר"ת אלו.
הולצר מקצועי בתחומו, ספרים שחיפשתי ולא ידעתי מהיכן להשיג, הוא ידע לשלוף במהירות ומיומנות, או לכל הפחות לאתר היכן הם נמצאים. אמנם שונה מהשקפת עולמנו, כל אחד ועולמו שלו, פרובוקטור לא קטן, אך אדם יקר ואהוב, והחשוב ביותר לענייננו: מקצועי.
אגב לדבריו אינו בא מרקע דתי, גם לא דורות אחורה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 264 אורחים