הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 09, 2020 12:17 pm
וילך
לא יז: וטעם ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי: איננו וידוי גמור כענין והתודו את עונם, אבל הוא הרהור וחרטה שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם.
וטעם ואנכי הסתר אסתיר פני, פעם אחרת, כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלהים, ועל כי אין אלהיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם, שכבר כפרו בע"ז, וכענין שאמר (ירמיהו ב לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, ולכך אמר כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז יסתיר עוד פנים מהם לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה ויעמדו בהבטחת פני רחמיו (ויקרא כו מד), ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' ,עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה כמו שנזכר למעלה (ל ב) ושבת עד ה' אלהיך וגו'.
ונראה שביאור הדברים, שהרהרו בתשובה בלב, התחרטו אף קבלו על הבא, ובעת ההיא יחשבו לצדיקים כמו שכתוב בגמ' (קידושין מט:) במקדש אישה, שמא הרהר תשובה בלבו, ולכן כבר לא יגיעו להם עונש, כי אינם מחזיקים בחטא, רק טרם התוודו, והוידוי גמר התשובה, והיינו שיתוודה את החרטה ואת הקבלה שקיבל על עצמו בלבו כמו שכתוב ברמב"ם פ"ב הלכ' תשובה ה"ב וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו, כי הוידוי בפה הוא כעין גמירת דעת בפועל מה שהוחלט אצלו בלב (וכן משמע מדברי רבינו לעיל ל י"א, שעניין הוידוי כך הוא).
ובאמת הוקשה לי הגמ' שם בקידושין, שנהי שצדיק הוא שאינו בתורת חוטא בחטאיו הראשונות, אבל כל זמן שלא התוודה בפה הלא עובר בעשה, שכל מי שבא לעשות תשובה חייב להתוודות, ולמה צדיק גמור איקרי?
עוד קשה לי, שמבואר בדברי רבינו שמיד כשיהרהר בתשובה ראוי להינצל מהיסורים, הלא מצינו שיסורים באים לכפרה על עונות מסויימים, כמו שאמרו: תשובה ויוה"כ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, וכאן מדובר בחטא דע"ז, ואולי לא ינצל מצרתו כי היסורים הללו יכפרו בעדיו?
ויתכן שיש לדייק בדברי רבינו ולכך אמר כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז שכל חטאם היה רק בליבם שבטחו בע"ז, אבל לא שעבדו ע"ז ממש, וא"כ אין בידם חטא כריתות או מיתה שיתחייב כרת, וממילא אין להם חיוב יסורים ולכן ודאי ינצלו מצרתם, וא"כ הדברים מדוייקים להפליא.
אבל אני מסתפק אם הדיוק הזה נכון, כי אין זה משמע כ"כ מהפסוקים "וזנה אחרי אלקי נכר הארץ" "והפר את בריתי" שידבר רק בביטחון בע"ז בלב, אם כי בסוף העניין כתוב "כי פנה אל אלקים אחרים" שיתכן שמשמעותה היא הבטחון בלב, אבל בהמשך הפסוקים כתוב (פסוק כ) ופנה אל אלוקים אחרים ועבדום וניאצוני והפר את בריתי, הנה הפרת הברית הוא אחרי עבודה זרה, א"כ משמע שהתורה מדבר בעבודה זרה ממש ולא רק ביטחון בע"ז בליבם.
ואולי, בצרת הרבים לא יתכן יסורים לכפר אחר שחזרו בתשובה, כי כל חילוקי העונשים שייכים רק ליחיד בדר"כ, והיסורים יבואו רק על אותם שחטאו כי אין דין כרת או מיתה לרבים, ועכ"פ מיד שיחזרו הרבים על חטאם אין מקום לייסר אותם בכללותם.
ואפשר עוד, דאף ביחיד, הייסורים שלפני התשובה יהיו בחרון אף ייסורים קשים, ולאחר התשובה ירחם ה' ויאריך אף וגבי דיליה קמעא קמעא, ולכן לא ימשיכו אותם הצרות וינצלו מהם, כי הם ייסורים שבאים רק לפני התשובה.
ועכ"פ מכאן יש ללמוד עוד, ששיטת רבינו בכמה מקומות שהיסורים תמיד יהיו לכפרה (ע' דבריו באריכות בשער הגמול ובעוד מקומות), וברמח"ל בדרך ה' מנה עוד סוג של יסורים "יסורי הערה", וזה למנוע מהאדם לחטוא, ומדברי רבינו מבואר שעיקר היסורים עניין "יסורי הערה", כי ברגע שיפרוש מדרך החטא כבר לא יתייסר, ואינם רק לכפרה אחרי עשיית החטא, אלא נכלל בעניין הכפרה עניין ההערה, וזה ברור.
==============================================================================================================================
עוד יש להעיר לפי מה שביארנו, ולשיטת רמב"ם בהלכ' תשובה שם, שמהגמ' משמע שוידוי אינו רק עניין ביטוי בפה של החרטה וקבלה על הבא, אלא גם התפילה נכלל בו.
דאיתא ביומא לו: ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי וחטאתי וכו' דברי ר' מאיר, וחכ"א עונות אלו הזדונות וכו' פשעים אלו המרדים וכו' לכל חטאתם אלו השגגות וכו', ומקשינן, ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות? וברש"י שם חוזר ומתודה כו' - בתמיה אם על זדונות ימחלו לו אין צריך לבקש שוב על השגגות
. משמע שהוידוי אינו רק ביטוי לחרטה וקבלה, אלא יש בו משום בקשה ותפילה שיסלחו לו על עוונותיו.
ובשערי תשובה (ש"א מ"א) ג"כ משמע שהוידוי והתפילה קשורים וענודים אחד בשני.
ובאמת קשה על הגמ' דמאי קושיא הוא זה, דהלא חייב להתוודות על כל חטאיו, ואם לא התוודה לא גמר תשובתו, ומה לי אם היו זדונות או שגגות?
ונראה שהגמ' כאן נקט כשיטת ר"ע ביומא פ"ו: שאין צריך לפרט את החטא בעת התשובה, ולא כריב"ב שם, ובאמת כשהתחיל הוידוי בלי פירוט כבר אז נתכפר לו כי גמר תשובתו מעיקר הדין, אם כי וידוי בפירוט לפי הזדונות והשגגות יש בו מעלה יתרה, וא"כ לא יוכל לפרט את השגגות אחרי הזדונות כי כבר נתכפר לו והנה לא יתאפשר מעלה זו בוידוי, ויל"ע עוד בזה.