וכעת ראיתי בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תרז) שכתב שאין להם כח ברכה, ואעתיק את דבריו:
שאלה: נשאלתי האם לקיים המנהג הנהוג כאן בכמה קהלות שבמילה או בר מצוה עומד כהן ומברך ברכת כהנים לילד
נראה שנשיאות כפים שהבטיח הקדוש ברוך הוא בזה לברך את ישראל יש בזה גדרים, כגון שצריך לישא כפים למעלה כנגד כתפיהם, וישראל מקדים וקורא להם, הכהן לא שתה יין וכו', ואם מברך בלי דקדוקים אלו כשצריך לברך בברכת כהנים ומכוון לברכה, הלוא הוא גורע במצות ה' שאינו מברך את ישראל כהלכה, ויש בזה חשש לאו דבל תגרע, וגם אינו מקבל ברכת ה' אלא אם מברך כצווי ה' אז הכהן מברך והקב"ה משיב ומברך לכהן.
ולפי זה אין להוסיף ברכת כהנים במילה ובר מצוה, וכל המוסיף גורע, ויש לחוש שעובר בבל תגרע, ומקובל שגם הגר"א זצ"ל הקפיד (בישראל) גם כן לא לברך ברכת כהנים למלוה חבירו, ומה שנהגו לברך הבנים בנוסח יברכך בליל שבת וכדומה, נראה שלא נתכוונו בגדר ברכת כהנים שלא מקפידים על כהן כלל ולכן אין לחשוש (עיין בבה"ל ר"ס קכ"ח), אבל כשמקפיד שכהן דוקא יברך, ובגדר ברכת כהנים, נראה שאין לנהוג כן שגורע ממצות ה' כשאינו מברך באופן שמצותה בכך.
ומיהו בפדיון הבן הכהן מסיים ומברך הילד בנוסח ישימך, ברכת כהנים, ה' שומריך, כי אורך ימים ושנות שלום, ה' ישמור צאתך ובואך, ולא ידעתי אם נהגו גם קדמונים להוסיף ברכת כהנים בפדיון הבן, אבל אולי כיון שהכהן מוסיף הרבה פסוקי ברכה מוכח שמכוון רק לברכו ולא כברכת כהנים דמצוה.
אמנם דעתי כמ"ש, והבו דלא להוסיף עלה, ובמקום שנהגו לא נוסיף עוד, לכן מאחר שלא נהגו אצלינו במילה ובר מצוה, לא נוסיף מנהג זה, ויש בזה גם חששות וכמו שהבאנו.
ושמעתי מכמה גדולים וצדיקים שהיו כהנים שנהגו לברך העם בברכת כהן ברכה המתאימה, ולכאורה כהנים שלוחי דרחמנא לברך בנוסח המבואר דוקא, אבל בנוסח אחר אין כחם יפה כלל שלזה לא נבחרו, וכ"ש בלי נשיאות כפים וד"ז צ"ב, ועי' בדברינו בחלק ב' סי' ק"ח.