נוטר הכרמים כתב:הגה"צ רבי יוסף אברהם גרבר זצ"ל.
מרח' האדמו"ר מצאנז בבני ברק.
יהודי ת"ח מופלג ביותר, דמות מופת בכולל חזו"א.
היתה לו קביעות לגשת לפני התיבה בישיבת פוניבז' לצעירים הסמוכה לביתו (בה נהג להתפלל שנים רבות) בערב ראש השנה,
לאמירת הסליחות הארוכה ולתפילה שאחריה.
תנצב"ה.
נוטר הכרמים כתב:הגה"צ רבי יוסף אברהם גרבר זצ"ל.
מרח' האדמו"ר מצאנז בבני ברק.
יהודי ת"ח מופלג ביותר, דמות מופת בכולל חזו"א.
תנצב"ה.
מבקש חכמה כתב:הרב יעקב הלוי ליפשיץ זצ״ל
מהדיר כנסת גדולה/קטנה ועוד.
חד ברנש כתב:מבקש חכמה כתב:הרב יעקב הלוי ליפשיץ זצ״ל
מהדיר כנסת גדולה/קטנה ועוד.
סנהדרי הגדולה.
בן ירושלים כתב:חד ברנש כתב:מבקש חכמה כתב:הרב יעקב הלוי ליפשיץ זצ״ל
מהדיר כנסת גדולה/קטנה ועוד.
סנהדרי הגדולה.
בעבר היה לי קשר עם הגר"י ואף בקרתי בביתו כמה פעמים . ת"ח יסודי שהרבה מתורת הראשונים יצאה בההדרתו. וכל מה שיצא מתחת ידו היה בדקדוק רב.
היה תלמיד מובהק של רבי שלמה היימן זצ"ל. נדמה לי שקרוי על שם זקן זקנו שהיה יד ימינו של רשבה"ג ר' יצחק אלחנן זצ"ל.
אספן בולט של כל דבר שקשור לספרות תורנית. פעם הראה לי חדר מלא באוצרות ובעיקר של חוברות תורניות שיצאו בכל מקום.
הזדמנה לידי חוברת נדירה מלפני כ120 שנה ורבי יעקב היה מוכן לשלם עליה כמאה דולר כשהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו . הצעתי חליפין על דברים שענינו אותי, ולא ציפיתי לתגובת ההעלבות שלו : שאני אוציא מהאוסף שלי?! לקנות בכסף מלא אני מוכן.
קצת חבל שלא מצא מקומו הראוי כיון שהיה בסגנון של זקן ליטאי אמריקאי 'יבש' שלא מצא שפה עם ה'צברים' שלנו חסרי הסבלנות . היה אפשר לדלות ממנו הרבה פנינים.
מחולת המחנים כתב:ההדיר הרבה ספרי ראשונים, ושמעתי שלמרות עבודתו העצומה בהשוואת כת"י ובהערות הרבות שכתב, מעולם לא נכנס לספריה הלאומית, וזאת עוד בימים ההם שלא היו מחשבים ומאגרים ברשת ותוכנת אוצה"ח.
שיף כתב:בשבוע שעבר נפטר הג"ר שמואל הלל בהג"ר אליהו ירוחם דרבקין זצ"ל
[אחיו של להבל"ח הג"ר צבי וגיס הגר"ב ויסבקר שליט"א
נוטר הכרמים כתב:ר' יצחק זיסמן. 'מרום וקדוש'.
לא אשכח את אותה שבת, ויחי תשנ"ז, הסמוכה לשובבי"ם,
בה התארחתי בישיבת תפרח.
ר' יצחק נשא שיחה בסעודה שלישית לכלל תלמידי הישיבה.
כמה יראת חטא נשפכה, גיצי 'קדושה וטהרה' מן המפוח הגדול.
מכונס וסגור היה האיש, ענו וצנוע.
ועם זאת - גביע המלא על גדותיו מיין המשומר.
הן בעוונותינו - מחולל היה מפשעינו, נזדכך ביסורים קשים.
זכותו תגן עלינו.
נוטר הכרמים כתב:הבוקר נזדמן לי קונטרסו הנפלא שהוציא בעילום שם 'רוח נמוכה' על מידת הענוה.
יהודה בן יעקב כתב:מהיכן המידע שהוא זצ"ל המחבר?
זנב לאריות כתב:הגאון המופלא ר' אברהם מאיר לוין זצוק"ל, ת"ח מופלג צנוע ומעלי מיחידי סגולה ממש בענותנותו ועדינותו.
משכונת רמות ירושלים
[חתנו של ר' ישעיהו ליברמן שליט"א מנהל סמינר החדש בירושלים]
אום אני חומה כתב:בד"ה הגה"צ ר' אברהם יצחק כרמל זצ"ל,
מגדולי משפיעי ברסלב. נלב"ע בפתאומיות בשיא פריחתו.
דוד הלל
בערב י”ז בתמוז הסתלק בחטף לעולמו הרב החסיד אברהם יצחק כרמל זצ”ל, בן 57 בלבד היה, ופטירתו הממה את כולם.
זכיתי לעבוד עם הרב כרמל קרוב לעשר שנים. הרב שימש עורך אחראי לסדרת כרכי פירוש נעימות נצח על ליקוטי מוהר”ן שאני מופקד על תרגומו מאנגלית לעברית, ובמסגרת עבודתו זו עשינו שעות רבות ביחד בבירורים ועיונים, כדי להביא לפני הלומד את הטוב ביותר. הפעם האחרונה שהיינו בקשר הייתה יומיים לפני הסתלקותו, כאשר ענה לי על שאלה אחרונה ביחס לכרך י”א של הסדרה, ובזאת הסתיימה למעשה עבודתו על הכרך.
כל מכיריו ידעו שהרב כרמל היה בקי עצום לא רק בתורת ברסלב, אלא בכל חלקי התורה. לי, כמתרגם, יצא לפגוש את זה כאשר ביקש ממני פעמים רבות להוסיף מובאות מספרים נדירים שמעטים לומדים אותם. לפעמים שמות הספרים עצמם היו חדשים לי. אם הייתי צריך מקור כלשהו בדברי חז”ל, הראשונים או האחרונים, יכולתי לדעת בוודאות שהוא ימצא אותו. לא היה נדיר לשמוע ממנו משפט כמו: “איך שכתבת זה נכון בקבלת הרמ”ק אבל לא בקבלת האר”י”. כתבי המקובלים היו מונחים אצלו כבקופסה. היה לו חשוב מאוד שדברים יובאו עם מקור מדויק, שלתורה שנכתבת יהיה בית-אב. הוא הדגיש כמה התפתחות רוחנית יציבה תלויה בהכרח בקשר לדורות קודמים, לספרי רבותינו הקדושים.
אבל מה שהרשים אותי יותר מהבקיאות הוא המאמץ שלו לדייק ככל האפשר. ומכיוון שהתרגום מאנגלית לעברית בהכרח עלול ללקות בחוסר דיוק, הרב כרמל עבר בעיון על כל מילה ומילה בפירוש המתורגם כדי להבטיח שהדברים יהיו מדויקים ומתאימים לדברי רבי נחמן ולדברי מפרשי ליקוטי מוהר”ן. הוא לא חסך מאמצים, גם אם פירוש הדבר היה להסביר לי את העניין שוב ושוב, עד שהדברים ייכתבו באופן הראוי והנכון.
עבורי, זה היה שיעור חשוב. העולם מלא בכותבים בענייני “רוחניות” בכלל ובתורת ברסלב בפרט, אבל הרבה פעמים הם נוטים לכתוב דברים מעורפלים, עמומים, שניתנים להתפרש בכמה צורות, או שאינם מתאימים לגמרי למאמרי חז”ל ולדברי רבותינו הקדושים. נדמה לאנשים שכתיבה בעניינים פנימיים יכולה להיות יותר “משוחררת” ופחות כפופה לגבולות ולגדרים. מהרב כרמל למדתי, שאדרבא, צריך לעמול יותר ויותר דווקא בדברים דקים ונשגבים, ולשמש תלמידי חכמים מקבלי השמועה כדי שלא תצא טעות, חס ושלום. הרי אלו דברים שבכבשונו של עולם, וכל סטייה אפילו זעירה מהאמת עלולה להיות הרת אסון. לכן צריך לעיין בהם בזהירות ובדקדקנות ובמסירות עמוקה לאמת.
ראיתי מרחוק כמה עמל התורה שלו היה מופלא. ידעתי על סדר היום העמוס שלו ועל השיעורים הרבים שהעביר, מפני שלפעמים הוא תיאר לי אותו בפרוטרוט כדי להתנצל למה רק בעוד שלושה ימים וחצי תהיה לו חצי שעה להתייחס לשאלות שלי… כל פעם שסיפר לי על המקומות הרחוקים שהוא נוסע אליהם כדי להעביר שיעורים הייתי המום מהנכונות שלו לעבור כאלו טלטלות, בלוחות זמנים משוגעים ובלי מנוחה.
הייתה בו תשוקה עצומה ללמד עוד ועוד דעת לעם השם. פגשתי את זה באופן אישי הרבה פעמים. הייתי שואל שאלה שנוגעת לפירוש לליקוטי מוהר”ן והוא היה עונה תשובה ארוכה ומפורטת בכתב, שכוללת לפעמים עשרות מקורות וציטוטים. בהתחלה הייתי נבהל: “אתה רוצה שאכניס את כל זה עכשיו לתוך הספר?” והוא הרגיע אותי שלא, הוא כתב את הדברים עבורי, שאבין את העניין… בשבילי זו הייתה הפתעה גמורה: כל המאמץ הזה, רק כדי שאדם אחד יבין איזה עניין לאשורו? אבל הרצון שלו להשפיע שפע של דעת בתורת רבנו היה באמת מעבר לכלים. ולפעמים הרצון הזה שלו היה יוצר בינינו מתח: אני רציתי לקבל תיקונים והגהות גרידא, כדי לעבוד פחות, והוא עמד על כך שאני מוכרח להבין את העניין ורק אז לכתוב בהתאם.
ועם כל היותו תלמיד חכם עצום ועובד השם מסור, זה לא גרע ממאור הפנים והנעימות שלו. לא הרגשתי ממנו גינונים “רבניים” אלא יחס אנושי פשוט, עד שהיה קל לשכוח את הפער הגדול בינינו. פעם התנצלתי בפניו שמן הסתם אינני נוהג בו בכבוד שהוא רגיל לקבל מהתלמידים שלו, אבל הוא התייחס לזה בביטול גמור. ואתם יודעים מה המופת? שהאמנתי לו! ראיתי ונוכחתי שזה באמת לא תופס אצלו מקום. פעם העזתי פנים ושאלתי אותו באומן על כך שהוא עובר לפני העמוד – איך מתמודדים עם הגאווה?. הוא חייך ואמר בפשטות ובלי להתרשם מהשאלה: “מה אפשר לעשות, מתפללים על זה”.
אני נהנה להיזכר בפעמים שישבנו לעבוד יחד בבית כנסת סמוך לביתו. הוא היה מרוכז ותכליתי וישב אתי לפעמים חמש או שש שעות רצוף. ואני, שצעיר ממנו, התביישתי להגיד שאני זקוק להפסקה. אבל לקח לי זמן להבין כמה זה בלתי שגרתי שתלמיד חכם כמוהו יישב שעות ארוכות לעין כל עם מחשב בבית כנסת עם אחד כמוני, שנראה יותר כמו נער גבעות ופחות כמו חסיד ברסלב. אבל היכולת שלו להכיל אנשים שונים הייתה מיוחדת. הרגשתי שהוא רואה אותי, לא את הלבושים שלי.
היה בו המון הומור עצמי, והומור בכלל. החיוך שלו האיר פניו לגמרי, וקצת הצטערתי שהתמונות שהתפרסמו בעקבות פטירתו לא הראו את החיוך הרחב שלו. אחרי ששמע שמוצא משפחתי מיהודי בבל, היה מדבר אתי מדי פעם בערבית עיראקית כי ידע כמה זה מצחיק אותי. בדפים של ההערות שלו על התרגום היה שותל מדי פעם אמירה מחויכת. הוא לא ויתר על התעניינות בחיים שלי, על שמחותיהם וצרותיהם. ובכל פעם שסיפרתי על קושי כלשהו שאני עובר אמר: “אני אתפלל עליך. דוד בן שושנה נכון?” ואף המתיק את זה בראשי תיבות: “דב”ש”.
הפרטים האלה חשובים בעיניי, מפני שהוא היה יכול בקלות להתייחס לכל העניין כאל עבודה טכנית שצריך לעשות ולסיים. הרי היו לו בחייו מפעלים יותר גדולים מ“נעימות נצח”. אבל מעולם לא הרגשתי ממנו שהוא “עובד” ב”מקצוע”, אלא שהוא מסור לשליחות אישית להביא את תורת רבנו לעולם בכל עושרה ועומקה. ובגישה הזו, גם אי אפשר לפסוח על בני אדם ולהתייחס אליהם כאל “אנשי מקצוע” גרידא.
כמה הכאיבה לי הידיעה על פטירתו. כמה העולם חסר את כל התורה שהיה יכול ללמד. כמה ספרים היה יכול עוד לכתוב, כמה שיעורים היה יכול עוד ללמד, כמה בעלי תשובה היה יכול עוד לעשות. וכמה שמחה והתחזקות עוד היה יכול לעורר בלבבות צמאים. מי יתננו תמורתו.
תפילתי שנזכה לראות את תורתו מתפשטת, שיהיו דבריו זכרונו. בשנים האחרונות הוא עמל על פירוש מקיף לליקוטי מוהר”ן משלו בשם “מקור חכמה”, וזכה להוציא ממנו כבר שלושה כרכים כמדומני – עד תורה טז. אבל חביב עלי במיוחד הספר שלו “אשפוך לפניו שיחי”, שעשה לי סדר בכל נושא ההתבודדות, דבר דיבור על אופניו, ולא פחות חשוב – עשה לי חשק להתבודד.
שנזכה לנחמה אמיתית ממקור הנחמות והקב”ה יאמר לצרותינו די.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:הוא חיבר איזה ס'?
יש לו בן רב בנוה יעקב?
דעת_האברך כתב:מו"ר המשגיח
הגה"צ ר' ישראל מאיר המניק זצ"ל
עוד כשהיה בחור בישיבת באר יעקב בלט כארי שבחבורה. רבותיו הג"ר משה שמואל שפירא זצ"ל והגה"צ ר' שלמה וולבה זצ"ל משכוהו לשני צדדים. הראש ישיבה הגאון הגדול ר' משה שמואל אמר שבחור כזה עילוי מיוחד, מתמיד נורא ולמדן עצום ראוי להיות ראש ישיבה לעדרי הדור הבא, ואילו המשגיח הרב וולבה פסק כי בחור שכל כולו לב ורגש, מלא יראת שמים טהורה וקבלה מרבותיו צריך ללמד יראה ומוסר לצעירי הצאן. עד שגברה ידו של המשגיח לצערו של הראש ישיבה...
...
סיפר לי אברך שלמד בישיבה והיה לומד מסכתות צדדיות שלא נלמדו בישיבה, שפעמים רבות היו לו שאלות בגמרא או בתוספות והוא היה שואל את המשגיח, והמשגיח היה עונה לו על המקום כאילו עתה הוא מונח ולמד את הסוגיא.
אבל כבד בעולם החסידות, עם היוודע לפני זמן קצר (ראשון) הבשורה המרה על הסתלקותו לעולמו של האדמו"ר רבי מרדכי יששכר בער לייפער מפיטסבורג זצ"ל, בגיל 64 בלבד, מהקורונה בה חלה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 307 אורחים