משהו שהתעורר מהקריאה באיכה (ג, נ): ".. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם". [הדברים שיבואו כאן, אמנם הבאתי מכבר לפני כמה ימים בפורום המיוחד של בין המצרים, אבל כנראה אחרי שתם עידנו -- לא קוראים בו כל השנה.. ע"כ הבאתיו כאן שוב, ע"מ לקבל עכ"פ איזו מענה לעניין, פשוט ככל שיהי'].
מבלי עיון כלל בפרשני המקרא וכיו"ב (רק הי' תח"י הקינות המבואר של עוז והדר, וכן עוד מהדו' של קינות מבוארות שורה-שורה [לא זוכר שמו כעת, אבל בתבנית דומה לזו של שי למורא, אבל לא בהוצאתם]), חשבתי על דברי רש"י בפירושו עה"ת, שכל 'השקיפה' שבמקרא הוא במובן שלילי, מלבד "השקיפה ממעון קדשך" שבפ' כי תבוא. -- והלא פסוק זה שבאיכה הוא במובן חיובי כמובן בפשטות.
וכאמור, לא עיינתי בדבר (וגם לא לפרשנים על פרש"י שם). ייתכן שהמכוון בפרש"י הוא דוקא למטבע-הלשון "השקיפה", ולא צורות דומות כ"ישקף" וכיו"ב. וכן, ייתכן שכאן המכוון "מקרא" הוא דוקא לתורה ולא לנ"ך ג"כ.
ייתכן שהענין פשוט הוא עד מאד, אך אני בעניותי ובפנאי שבידי - לא ידעתי. בתודה מראש למסייעים, אם מתוך הפרשנים השונים, אם מתוך הנימוק וכו'.