במדבר רבה פ"ד כתב:כיון שהעלו אותו היו תשעים אלף זקנים מהלכין לפניו והכהנים טוענין בו והלוים מנגנין וכל ישראל משחקין מי שיש בידו לולב מי שיש בידו תוף וכלי שיר הה"ד (שמואל ב ו) ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' וגו' זה לולב שאדם מנענע בו
וכמדומה שיש כאן ידיעה נחוצה בהבנת ענין הנענועים, וגדרם בעצם המצוה לקבוע שיעור וכד', אע"ג שהנענוע עצמו אינו לעיכובא מדאו'. (ובחיפוש באוצרנו כבר ראיתי שעמדו ע"ז רבים וטובים, עי', ומ"מ פרסמתי הדברים לדידי ולדכוותי).הנצי"ב במרומי שדה סוכה דמ"ב. כתב:ומקור הדבר דלולב מצוה לנענע בו, וזהו שיעורו כמוש"כ במשנה וכדי לנענע בו, נראה שהוא משום דכתיב בשמואל ב' ו' ובמנענעים, ופי' במד"ר פ' (נשא) [במדבר] בלולבין
מועדים לשמחה.