קיבלתי באימייל:
ראש השנה - מקור של שמחה לכל השנה
אם נלמד בזהירות את דברי עזרא הסופר, נגלה עד כמה חשובה היא השמחה בר''ה
[א]
מנהג יש, שבו נהגו בכל תפוצות ישראל: לאכול מאכלים מיוחדים בראש השנה. מובא כבר בגמרא ובשולחן ערוך, שיש חשיבות לאכילת ה'סימנים' הללו.
מהו באמת הענין שיש בזה? האם בגלל שאני אוכל תמרים, או טובל תפוח בדבש וכו', -האם זה ישפיע על השנה עצמה או ישנה אותה? האם יש משהו שמשתנה בעקבות מאכלים אלו שאני אוכל?
התשובה היא...
[ב]
...כן!
וכך מבארים המהר''ל (באר הגולה – באר השני) והחיי אדם (ח''ב סי' קל"ט) את התועלת שבאכילת סימנים, עפ"י דברי הרמב"ן.
נודע בשערים דברי הרמב"ן (בראשית יב, ו) שיש סיפורים שנכתבו בתורה הנראים כמיותרים וללא תועלת, אברהם נסע מכאן לשם, יצחק חפר בארות כו'. אך באמת כולם באים ללמד על העתיד, כי כל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים.
ממשיך הרמב"ן ומבאר שכל גזירה מלמעלה, כשיוצאת אל 'פועל דמיון', תהיה מתקיימת. כלומר, כשנעשה משהו שנותן ביטוי מסויים לגזירה, יש בזה כח רוחני להגדיר את הגזירה כדבר שכבר חל, ולכן מחזק את הענין. הוא אף מביא לכך דוגמאות מן התנ"ך. וכגון שאלישע אמר למלך ישראל לקחת חיצים ולהכות בארץ, ויהיה בכך "חץ תשועה בארם". כן עשה מלך ישראל, הכה שלש פעמים. ועל כך קצף אלישע: "ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר, להכות חמש או שש פעמים - אז הכית את ארם עד כלה! ועתה, שלש פעמים תכה את ארם".
ואומרים המהר''ל והח''א, שזהו ענין אכילת הסימנים בר''ה. המטרה היא כדי לתת ביטוי של 'פועל דמיוני' לחלק הטוב של הגזירה, ובכך לגרום שהיא תתקיים ותצא לפועל.
[ג]
והנה ביאור זה – כבר מצינו שנאמר עוד מדורות קודמים, כבר מלפני כאלף שנה (!), כי הוא מובא בתשובת הגאונים (מצוטט ברא"ש על ר''ה [ד, יד], ובמרדכי ריש יומא).
אך לזה נקדים מעט רקע.
כאשר שבו קבוצה מבני ישראל לירושלים בסוף גלות בבל, היה עזרא הסופר בראשם. באחד לחודש השביעי (-הוא ר"ה) הוא הוציא ספר תורה, וקרא והסביר היטב את הנאמר. -השומעים פתאום תפסו עד כמה שנות הגלות השכיחו מהם יסודות של תורה, והגיבו כפי שהיינו מצפים – הם התחילו לבכות.
עזרא אמר להם שאסור לבכות, שהרי בכי של צער ואבילות סותר את קדושתו של היום. ומה כן לעשות? "ויאמר להם, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו. ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם!" -כך היא ההנהגה הנכונה בר"ה.
[ד]
נתמקד בכאן בתחילתו של הפסוק, אחר כך נמשיך לסופו.
"אכלו משמנים ושתו ממתקים". הגאונים, כשנשאלו על אודות אכילת סימנים, השיבו שכך היא הוראתו של עזרא הסופר בעצמו. ופירשו שבכך נחדיר את התכונות הללו ממש לתוך השנה, ונשפיע עליה. וכך הם כתבו: "ומה שאנו אוכלין בשר שומן ושותין דבש וכל מיני מתיקה, כדי שתהא השנה הבאה עלינו מתוקה ושמינה. וכתוב כן בספר עזרא, אכלו משמנים ושתו ממתקים".
הרי מבואר בדבריהם ביאור לענין הסימנים, ממש כפי שנתבאר מאות שנים אחר כך ע''י המהר''ל והח''א לפי היסוד של הרמב"ן. ויותר מכך למדנו, שכל זה נכלל אף בדברי עזרא הסופר עצמו! כי אף זו היתה כוונתו של עזרא, במה שהורה (בתחילתו של הפסוק) לאכול משמנים ולשתות ממתקים, -כדי להשפיע עי''ז שנה "שמנה ומתוקה".
[ה]
ומכאן נציע חידוש נפלא: אם ההנהגה שנאמרה בתחילתו של הפסוק, "אכלו משמנים ושתו ממתקים", נאמרה כדי להשפיע את ההשפעה הזו ממש על השנה, שתהיה "שמנה ומתוקה"; נראה שאף סופו של הפסוק לכך הוא בא.
בהמשכו של אותו פסוק, אמר עזרא כיצד צריכה להיות ההנהגה – לא רק באכילה, אלא בתחושת הלב. ולא רק שהבכי נאסר, אלא שיש חיוב לשמוח ביום זה של 'מקרא קודש', ועל כך אמר עזרא: "כי חדוות ה' היא מעוזכם".
ומסתבר הדבר, שכל ההנהגות שנכללו בפסוק זה, הן כולן באותה כוונה – כדי להשפיע אותן הלאה למשך כל השנה. ולכן, עד כמה שאדם יחוש את "חדוות ה'" ביום זה של ראש השנה, הוא יזכה להחדיר את החדוה הזו הלאה למשך כל השנה.
אם כל אדם רוצה בשנה שהיא "שמנה ומתוקה" (ולכן אוכל משמנים ושותה ממתקים), בודאי שהוא רוצה בשנה של "חדוה" (ולכן הוא ש"חדוות ה' היא מעוזכם")!
וכאן למדנו, שהזמן להשפיע את ההשפעה הברוכה הזו על כל השנה – הוא בראש השנה. והשמחה ב'מקרא קודש' של ראש השנה, היא שתביא את השמחה להמשיך הלאה לכל השנה כולה.
מוגש על ידי הרב הדר יהודה מרגולין שליט"א
מחבר פירוש 'הדרי קודש' על פירוש הרמב"ן עה"ת (ה' כרכים)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
דבר התורה יישלח (חינם) אי"ה בכל יום ה' בשבוע. המעוניין לקבלו ישלח בקשה למייל:
rambanparsha@gmail.comבאם ידוע לכם על לומד שיהיה מעוניין בזה, נא שלחו לו הודעה זו.