הודעהעל ידי נוריאל עזרא » ד' אוקטובר 21, 2020 9:07 am
אני לומד בשולחן ערוך שפתחו כל הר"ת וכמובן שזה עוזר, אולם דא עקא שבעקבות כך אינני מכיר הר"ת, וכשאני קורא בספר אחר אני מתקשה.
ועדיף היה אם היו משאירים הר"ת של שמות הספרים ובסוגריים היו כותבים השם המלא(במידה ולא מוכר או שיש כמה אפשרויות).
כמובן שהכל תלוי למי מופנה הספר לפתוח הר"ת כמו עוה''ב זה נראה לעין כל מוגזם כ"ש אעפ"י ואח"כ, אך עכ"ז כשמופנה למשל לציבור חילוני כדאי כמובן לפתוח וכמה פעמים שלמדתי עם כמה ראיתי שמתקשים ולא מבינים דברים ממש פשוטים לקריאה(כמובן שאין זה מעיד על הכלל).
וכמובן שיש ר"ת שפתיחתן היא קלקלתן כי כבר מוכרים בר"ת יותר מללא ר"ת למשל ש"ס רמב"ם וכדו' על דרך משל כשרוצים להגיד מי חיבר המשנה ברורה הרבה אומרים החפץ חיים, ולא ר' ישראל מראדין. כי כולם מכירים אותו כחפץ חיים.
וז"ל הרב מאזוז שליט"א בספרו דרכי העיון מאמר ג' הכלל החמישי:
"לא לכתוב בראשי-תיבות משונים ומוזרים, וכמ"ש מהרש"ל בים של שלמה(פרק כיסוי הדם סימן ו') והובא בס' עין זוכר למרן החיד"א(מערכת רי"ש אות ט"ז) שאין דרך בעל הספר לכתוב ראשי התיבות כי אם דבר שהוא מורגל או שהזכירו שם פעם ופעמיים ע"ש. [ועיין במעיו"ט על הרא"ש(ספ"ד דנדה) שהעיר על הראש שכתב ר"י במובן רבינו יונה, ובשארי דוכתי רגיל לכתוב הר"י שר"ל[הרב] רבינו יונה ע"ש. וכוונתו שהיה ראוי לכתוב גם כאן הר"י שלא להחליף אותו עם ר"י בעל התוס'].
כיום כותבים כמה אברכים ותלמידי חכמים: קרשמ"ע(במקום ק"ש), מצהב"ע(מצוה הבאה בעבירה), אבהע"ז(במקום אה"ע) כיוצב"ז(כיוצא בזה). וכן הלאה.
ולפעמים ממציאים לספר אחד כמה ר"ת שונים ומשונים: מש"ל, מ"ל, מל"מ, מלמ"ל, משלמ"ל(משנה למלך), ואפשר עוד להוסיף כהנא וכהנא.
ומאידך אין לפענח המלים יותר מדאי.
מלים שהתאזרחו בספרות הרבנית בראשי תיבות, מה טעם לטרוח ולמלאן בשלמות? המוני העם רוגנים לפעמים שספרי הרבנים(שו"ת חידושי ש"ס וכדומה) מלאים בראשי תיבות. כסבורים ההמונים, שאם ימלאו להם התיבות משובצים זהב במלואותם, יבינו הכל.[אחד שאל אותי: מה פירוש המלה א"כ. אמרתי לו: ח"כ אתה יודע? ענה לי: בודאי, זה חבר כנסת. אמרתי: אוי לו לאדם שיודע מה זה ח"כ ואינו יודע מה זה א"כ שמשתמשים בה זה כאלף שנה].
אך נביא להם דוגמא לשבר את האזן: בחכמת הכימיה או הרפואה או האלגברה ישנן נוסחאות, שעל פיהן מקצרים משפטים שלמים באותיות ספורות.
למשל, המים מורכבים משני אטומים מימן ואטום אחד חמצן, וכותבים בסימן כזה: H2O ......למי שמבין מספיק הסימן הנ"ל ולמי שאינו בקיא מה יתן ומה יוסיף אם נכתוב לו בפירוש מימן וחמצן......ככה להבדיל בספרות הרבנית, בעיון הגמרא ובמשא ומתן עמוק של הלכה, אחת היא להמוני הפשוט אם נכתוב "הרב רבינו משה בר מימון" או אם נכתוב הרמב"ם, הוא יבין אמנם מי בעל דברים אך את הדברים עצמם לא יבין ולא ידע. לכן אין צורך לכתוב "הגאון רבינו יוסף חיים זכר צדיק וקדוש לברכה בספרו בן איש חי" כי אם בקצרה: הגרי"ח בבא"ח, והחכמים יודעים במה מדובר, ולמען הקורא הפשוט יכתוב המחבר ב"כלל העול" דברים ברורים, בשפה המובנת לכל אדם. תן לחכם ויחכם עוד. עכ"ל(כולל סוגריים, וממש קצת דילגתי)