איתא בסוכה (נב, ב): ויראני ה' ארבעה חרשים. מאן נינהו ארבעה חרשים, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק.
ופירש"י: וכהן צדק - הוא שם בן נח, ונקרא חרש ויחזק חרש את צורף (ישעיהו מא), ובבראשית רבה (פרשה מד) מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו, וקראו חרש על שם בנין התיבה, שבנה עם אביו.
וברש"י ישעיה (מא, ז): ויחזק חרש - זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה: את צורף - זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה.
אולם באמת לשון המדרש בראשית רבה לפנינו הוא "ויחזק חרש זה שם שעשה את התיבה", וכן הגירסא בילקוט ישעיה רמז תמט. וצ"ב הרי בפסוק מפורש שנח עשה ''ככל אשר צוה אתו אלקים", והקב"ה צוהו עשה לך תבת עצי גפר, והיאך שייך לומר ששם עשאה. ועי' בפי' יפה תואר על המדרש שם.
ברם בפי' נזר הקדש על המדרש (פרשת בראשית פרשה כו) ביאר ענין עשיית שם, וז"ל,
ולקמן פל"א יתבאר דמהאי טעמא לא נעשית התיבה כי אם ע"י נח, כי הוא לבד ידע לכוון היטב ברמיזותיה וסודותיה בהיותה מכוונת כלפי תיבה העליונה ע"ש, ובאשר לא נעשית אלא ע"י נח לבד לא הרבה לו בנים כדי שלא להטריח אותו צדיק בתיבות הרבה. והיינו דדרשינן לקמן פמ"ד ס"ח ויחזק חרש את צורף זה שם שהיה עוזר לנח בעשיית התיבה. דלכאורה קשה אמאי נקט דוקא שם ולא חם ויפת שהיה הבכור כדלקמן. אבל לפ"ז ניחא דדוקא שם היה מסייע ועוזר לנח בעשיית התיבה, באשר הוא ג"כ היה נביא וחכם גדול עד שהיה קובע בתי מדרשות כדלקמן פ"ד, וידע ג"כ לכוון היטב בסוד בנין התיבה, אבל שאר בניו לא ידעו לעשות מלאכת מחשבת סודותיה בכוונה רצויה, לפיכך לא נתעסקו בה.
ואמנם בזוה"ק כאן (נט, ב) איתא: מאן תיבה דא ארון הברית ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא. ובזו"ח פרשת יתרו (נח, א): ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא כגוונא דארון דס"ת. אורייתא ודאי יהא גניזו דיליה בדרא בתראה ובה אתטמר כגוונא דנח בתיבה דהוה אזיל על מייא הכי האי אזיל בין ערב רב דאינן מים הזדונים.