מה שנכון נכון כתב:לא בדיוק בסגנון זה. ראה בפיה"מ פ"ט דברכות על הא דחייב לברך על הרעה [בשמחה] כשם שמברך על הטובה. (לא על עיקר חיוב הברכה שנשנה לעיל).
יוֹסֵפֶר כתב:אם כוונת השואל גם לכך שמפני שהכל כפרת עוונותיו, כ"כ התר"י שם בברכות, וכ"כ במ"ב רכב סק"ד.
ועי' בלשון הטור והשו"ע או"ח סי' רכב סעי' ג': חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם.
(אלא ששם הכוונה שונה כמו שממשיך הטור: כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו.)
מה שנכון נכון כתב:יוֹסֵפֶר כתב:אם כוונת השואל גם לכך שמפני שהכל כפרת עוונותיו, כ"כ התר"י שם בברכות, וכ"כ במ"ב רכב סק"ד.
ועי' בלשון הטור והשו"ע או"ח סי' רכב סעי' ג': חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם.
(אלא ששם הכוונה שונה כמו שממשיך הטור: כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו.)
וגם הם (כהרמב"ם וכפי שהערתי לעיל) מדברים על הנקודה של 'כשם' ו'בשמחה', לא על עיקר חיוב הברכה, שהוא משום אמונה והצדקת הדין ותו לא. לא מיבעיא לטור, אלא כנר' גם לתר"י.
אולי השל"ה הנ"ל לא ס"ל כן.
סגי נהור כתב:מה שנכון נכון כתב:יוֹסֵפֶר כתב:אם כוונת השואל גם לכך שמפני שהכל כפרת עוונותיו, כ"כ התר"י שם בברכות, וכ"כ במ"ב רכב סק"ד.
ועי' בלשון הטור והשו"ע או"ח סי' רכב סעי' ג': חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם.
(אלא ששם הכוונה שונה כמו שממשיך הטור: כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו.)
וגם הם (כהרמב"ם וכפי שהערתי לעיל) מדברים על הנקודה של 'כשם' ו'בשמחה', לא על עיקר חיוב הברכה, שהוא משום אמונה והצדקת הדין ותו לא. לא מיבעיא לטור, אלא כנר' גם לתר"י.
אולי השל"ה הנ"ל לא ס"ל כן.
דומה שגם פותח האשכול התכוון לענין ה"כשם" ונקט לשון קצרה.
ספה"ק אהבת שלום (סוף פרשת משפטים) כתב:ושמעתי כי חנון אני. במדרש וז"ל, 'ושמעתי כי חנון אני, מה כתיב אחריו, אלהים לא תקלל. ומה ענין זה לזה, אמרו רבותינו, מעשה באחד שהיה לו דין ובא אצל הדיין וזיכה אותו, ובא ויצא אותו שנזדכה ואמר, פלוני השופט אין כמותו בעולם. אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו, יצא מלפניו ואמר, אין דיין שוטה הימנו. אמרו לו, אתמול היה משובח והיום שוטה. לכך הזהיר לך הכתוב אלהים לא תקלל', עכ"ל. ולהבין ענין זה יש לבאר על דרך זה, דהנה איתא בש"ס 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה', והיינו בשמחה, כדאיתא שם 'לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה', ומייתי ראיה מדוד המלך ע"ה, 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא', 'צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא'. ובזה יובן המדרש על נכון, דהנה למעלה כתיב 'כי חנון אני', וזהו מורה מדת חנינה וחסד, ואחרי זה נקט 'אלקים' המורה מדת הדין, וע"ז מביא משל הנ"ל, להורות שהאיש המשכיל צריך שיהיה לו מדת השתוות הן לטוב הן לביש ח"ו, על דרך חייב אדם לברך הנ"ל. וזהו כוונת הפסוק 'אלקים לא תקלל', פירוש, אף שהוא מתנהג עמך במדת הדין - מדת אלקים, אף על פי כן לא תקלל, כי זהו גופא גם כן חנינה, כי היתכן אתמול חנון והיום אלקים כנזכר לעיל במדרש, ובוודאי כולן שווין לטובה ולברכה. ודי למבין.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים