כתב ב'משנה שכיר': גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה (ב"ב י.). נראה לי בדרך הלצה על פי דברי המכילתא (???) דנוסחת כל דכפין יתי ויאכל היו אומרים הדור של מצרים, דהיו יודעים דהגיע העת וזמן שילכו תיכף ממצרים, והיו חוששים אפשר שיהיו בני אדם שיהיה עיכוב על ידיהם ההליכה, שיאמרו לא אכלו עדיין, ולכך היו אומרים כל דכפין יתי ויאכל - שיבואו ויאכלו, שלא יהיה עיכוב בהילוך ממצרים אפילו רגע אחד, עד כאן דבריו. וכמו כן אנו מצפים בכל רגע שיבא משיח צדקנו ויוציאנו מגלות החל, ואולי יהיו עניים שלא ירצו לילך מחמת שלא אכלו עדיין, על כן מחוייבין ליתן צדקה שיהיה להם מה לאכול כדי שלא יהיה עיכוב בביאת בן דוד במהרה בימינו אמן.
האם מישהו יוכל לכוון היכן הם דברי המכילתא הללו?