דודי צח כתב:אמת שבעלי המסורה יחרו היטב, כיצד ניתן לומר כי צדיקים מסויימים הרגישו 'חופשי' להוסיף בסידור המסורתי מילים שלהם, בלא שום מחקר וקבלה ומסורת. הנה דווקא בבית מדרשו של הגר"א מצינו טובא כגון דא, שהיו לו 'כתפיים רחבות' לעשות כדבר הזה. לא רק בסידור אלא כדרכו גם בש"ס ובתלמוד ובתוספתות, שכל מי שמוח בקדקדו מבין כי 'הגהות הגר"א' אינן תוצאה של פרי מחקר עיוני בכתבי יד, אלא הבנה אישית של ענק הדורות זה, שאי אפשר ללמוד את הגמרא בדרך אחרת אלא עם הגהתו, חיסור או ייתור. וכך גם נהג לפרקים בסידור. ולעומתו משבחים ואומרים גם צדיקי החסידות עם הלב הענק שלהם, שהיו 'מעיזים' לנגוע בסידור הוותיק. וזאת למודעי, רובם ככולם לא הוסיפו אף מילה אחת משלהם! אלא שכאמור החליטו היכן ראוי להם להרכיב את הנוסח הספרדי בתוך הסידור האשכנזי. כלומר בעיקר בחרו לאמץ ולמזג נוסחאות [בדומה למבארי הש"ס בני זמנינו, שלא פעם מבארים קטע גמרא על בסיס של רש"י עם 'טעימות' של מפרש אחר, שלמעשה מפרש בדרך אחרת לגמרי מרש"י. אך הם מעדיפים שהתוצאה תהיה מתקבלת יפה, ורשאים לעשות כן].
כמובן דרכו של הגר"א אינה דומה כלל לדרכם של אלו המוסיפים ומשנים לפי "הלב הענק שלהם", אם הגר"א הגיה אין זה אלא משום שניסה לשחזר את הגירסה הקדומה, משא"כ דרכם של הנ"ל אינה מנסה כלל להגיע לזה.
דודי צח כתב:ששינו והזיזו מילים לפי רגשות לבבם הטהור, ולא ציפו ולא ביקשו כלל הכשר אקדמאי ממאן דהו - -
מקרא:
אקדמאי = מעיז לחשוב אחרת ממני.