הודעהעל ידי יוסי 10 » ד' ינואר 04, 2012 12:16 am
למ"ד מצוות א"צ כוונה העושה מצוה בלי כוונה יצא ידי חובתו,ולא צריך לקיים שוב המצוה, בנקודה זו, אין מה לדון לגבי האשה, כי האשה אינה מחויבת כלל.
עכשיו, לגבי שכר בשמים, ל"ב שלמ"ד אצ"כ יקבל ע"ז שכר, כי פעולה שאדם עושה בלי כל קשר לציווי הי"ת,והוא עושה אותו בשביל עצמו, לא ברור שיקבל על זה שכר, רק בגלל שיצא ידי חובתו.
כך, שלכאורה אין כאן מקום לכל שאלה לגבי אשה.
השאלה, האם יש נפק"מ במושג שאדם מקיים מצוה מעבר לנושא האם מוטלת עליו חובה לקיים שוב, ולנושא של שכר בשמים, אם אין ,אז אין מקום לדון לגבי אשה.
רק שלמעשה יתכן שיש נפק"מ נוספים במושג של קיים מצוה, ואז אולי יש מקום לדון לגבי אשה, למשל, לגבי מוקצה למצותה בסוכה וד' מינים, שלא סגי ביחוד, אלא בעי מעשה, וזה נושא בפני עצמו האם בעי מעשה של קיום מצוה או לא, אבל אם נימא שבעי מעשה של קיים מצוה, אז פשוט לכאו' שהיושב בסוכה ונטל לולב בלי כוונה למ"ד אצ"כ,הקצה למצותה, ועתה יל"ד מה הדין באשה.
ואולי באמת יתכן בזה נפק"מ בין המ"ד, שלמ"ד צ"כ, אז גם האשה זה נקרא שקיימה מצוה,ויהיה הוקצה למצותה, אבל למ"ד אצ"כ י"ל שאצל האיש שנפטר בישיבה זו מחובת המצוה חשיב קיום מצוה ויהיה הוקצה למצותה, משא"כ באשה, שלא היה לה כלל חובה, אז אין שם מצוה על ישיבתה ולא יהיה הוקצה למצותה.
בעצם, מה שאני רוצה לטעון, שיתכן צד שלמ"ד מצוות אין צריכות כוונה, באמת חשיב רק שיצא ידי חובתו, וא"א לחייבו לחזור שוב לקיים המצוה, אבל אין ע"ז שם של מעשה מצוה.