הודעהעל ידי אהרן תאומים » ה' דצמבר 03, 2020 4:56 am
פסחים ח. האמר רבא מאי דכתיב {חבקוק ג-ד} ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה (רש"י) קרנים. מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד)[הנאמר אצל משה רבינו] וזהרורין מיד הקב''ה לו לצדיק מזיו של הקב''ה ילכו זהרורין להקרין פני הצדיקים ולא יהיה אורם שוה לאורו אלא כנר בפני האבוקה:
בבא בתרא יד: אשר שברת אמר לו הקב''ה למשה יישר כחך ששברת
שבחיו של משה רבינו ע"ה
דרשינן סמוכים בשלוש פרשיות
ראש השנה דף ד ע"א
הרי זה צדיק גמור. אם רגיל בכך: מדברי רש"י אלו משמע שרוצה לומר שאדם זה הוא צדיק גמור ולא רק במעשה הזה הוא צדיק,
והנה רש"י בפסחים ח' ע"ב על מאמר זה הנותן סלע לצדקה וכו' כותב בד"ה הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו:
וכן רש"י בבא בתרא י ע"ב בד"ה הרי זה צדיק גמור. על דבר זה ומחשבה זו: והרבינו חננאל כאן מביא שיש אומרים שהיא צדקה גמורה, וכן יש גורסים כך בבבא בתרא,
ונראה שרש"י בר"ה הוכרח לומר דמדובר באדם שרגיל בכך – בנתינת צדקה ועל כן הוא צדיק גמור, דאם מדובר במעשה אחד של צדקה מה הוכיחה כאן הגמרא דכורש מלך כשר היה בגלל שהיה נותן לכהנים כל הנצרך להם, הרי אפשר לומר דזה בלבד הוא מעשה צדקות ואין מכאן ראיה על שהוא צדיק ועל כן אומר רש"י שאדם שנותן כסדר ורגיל בכך בנתינת צדקה אף אם חושב בשביל שיחיה בני וכו' הרי הוא צדיק גמור, ודברי רש"י בפסחים מדויקים מאוד דשם כתב בדבר זה וכו' מפני שהגמרא הביאה ענין של הנותן צדקה גבי הבודק את החמץ ומתכוין גם למצוא מחט שהרי הוא עוסק במצוה אף שאינו מתכוין רק לשם המצוה אבל המצוה נעשית, וכן הוא במעשה הצדקה כפי שרש"י מפרט "אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה", ומה לי מה שמתכוין להנאת עצמו כך גם בבדיקת החמץ עושה הבדיקה ומה נפק"מ כוונתו הנוספת למציאת המחט,
ובבא בתרא רש"י כתב חידוש שהוא צדיק גמור על דבר זה "ומחשבה זו" שגם מחשבתו היא צדקות והיות וכל העינין בגמרא שם הוא ממעלת הצדקה ואיך צריך ליתן צדקה, הרי שרש"י משמיענו שמחשבה זו היא מחשבה לכתחילה.