הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' דצמבר 21, 2020 6:49 pm
ויגש
מה יב
"כי פי המדבר אליכם" - בלשון הקדש (בלי מליץ זה) דעת המפרשים (רש"י הראב"ע והרד"ק) והוא תרגום אונקלוס ויתכן שאמר להם כך לאמתלא ולפיוס כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקדש כי על דעתי הוא שפת כנען כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא והגל הזה עד ואיננו לשון לאיש אחד לבד אבל הוא לשון כנען ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא
והנה בתוס הראש בסוטה לו: דייק מהגמ' שלשון הקודש אינו מהשבעים לשונות. ובתוס' שאנץ שם, הסתפק בזה, וע"ש מהרש"א שכתב שלכן לא ידע פרעה לשה"ק כי לא היה מכלל הע' לשון.
ובאמת יש להקשות על רבינו ממה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר פרק כד (וכן הוא בילקוט פרשת נח רמז סב, וילקוט תהילים רמז תרסז) (ורבינו ציטט פדר"א זה בבמדבר יא טז) ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו, ואמר להם באו ונבלבל את לשונם, ומנין שהקב"ה ירד אליהם, שנאמר הבה נרדה. ארדה אין כתיב אלא נרדה. ומנין שהפיל גורלות בניהם, שנאמר בהנחל עליון גוים. ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו, שנאמר כי חלק יי' עמו. אמר הקב"ה, חבל וגורל זה שנפל עלי רצת נפשי, שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים. וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו, ומנה מלאך על כל אומה ואומה, וישראל נפל בחלקו וחבלו, ועל זה נאמר כי חלק יי' עמו. והנה מדרש זה משמע שיש שבעים מלאכים כנגד ע' האומות, והרי אי אפשר להכליל את הקב"ה בע' המלאכים, וא"כ הוי שבעים ואחד בסה"כ?
ובאמת כן הוא בפשטות שהע' לשונות הם כנגד הע' אומות, ועי' תוס ע"ז י. ד"ה שאין ורבינו בחיי בראשית י א, וכן כתב רבינו מפורש בבמדבר י"א טז כבר הזכירו רבותינו, כי שבעים אומות הן בשבעים לשון. והלא שבעים האומות נמנו כולם בבראשית י, ולכאורה לכל אחד צריך להיות חלק בארץ וחלק בשפה?
ונראה בדעת רבינו באמת נחלק הארץ והשפות לשישים ותשע, ולא היה לכנען חלק בהם בהיותו עבד. והנה א"י שייך לכלל ישראל, והקב"ה נתנו לכנען שישמרו עליו, כמו שכתב רבינו (בראשית י טו) ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם כמו שנאמר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד, וא"כ נאמר שלדעת רבינו כמו שלא היה לו חלק בארץ, גם לא היה לו שפה ששייך לו, והיה השפה לכנען לשמרו עבור ישראל, שעכ"פ יהיה לשפה המשכיות וידברו בו עד שישראל יקבלו אותו.
והנה הפסוק בהנחל גוים רבים וכו' שמבואר במדרש שהקב"ה הנחיל את לשון לישראל נאמר גם על הארץ, וא"כ שניהם נתן הקב"ה לכנענים לשמור עבור ישראל, כי לכנען העבד לא שייך שיהיה להם ארץ או שפה שלהם, והכל שייך לאדוניהם ישראל, והם רק שמרו על זה.
**************************************
והנה רבינו כתב כאן שלשון הקודש היה לשון כנען, ולכאורה צ"ל שדעתו שלשון הקודש מכלל הע'.
עוד יש להוסיף שמבואר בדברי רבינו שלשון ארמית היה לשון כשדים וחרן, ומשמע שגם ארמית הוא מהע' לשונות, שהא שהביא ראיה מנבוכדנצר, שלכאורה כוונתו שדרך המלכים לדעת הלשונות הוא שהם יודעים הע' לשונות כמו שמצינו בגמ' סוטה לו:. וכן הוא בזוה"ק (סתרי תורה דף פט.) אי תימא דלא ידעי, והא גבריאל אוליף ליוסף ע' לשון, ותרגום חד מע' לשון הוא מפורש שלשון התרגום שהוא ארמי הוא מע' לשון.
אבל במהר"ל כתב בחידושי אגדות (סוטה ח"ב עמ' ס"ז): "שאין לשון ארמי בכלל ע' לשונות, אע"ג שהוא לשון בוודאי, אינו בכלל ע' לשון שברא ה' יתברך", כמו"ז כתב המהר"ל בנתיבות עלם נתיב העבודה פי"א), ובאמת כשדים לא היו מע' האומות כי הם מבני כשד בני נחור, וא"כ אין הכרח שלשונם מהע' לשונות.
ועכ"פ לכאורה דעת רבינו שגם לשון הקודש וגם לשון ארמית מכלל הע' הם.