הודעהעל ידי אפרקסתא דעניא » ו' ינואר 06, 2012 1:40 pm
ומכיוון שהוזכרה סוגיה זו, לא אמנע טוב להולכים בתמים, ואעתיק בזה חידוש נפלא שעלה בידי בס"ד בעניין זה:
ב"מ כט. נחלקו רבה ור"י בשומר אבידה אם הוא ש"ח או ש"ש. טעמו של רב יוסף הוא פרוטה דרב יוסף, ורבה חולק ע"ז, ויש להבין מדוע. טעם נוסף מפורש בב"ק נו: משום דרחמנא שעבדיה בעל כרחיה, וע"ז לא עונה רבה כלום, וצ"ע מה יענה על כך?
עוד צ"ע בטעמו של רב יוסף, דמאיזו סיבה יגרום פטור זה להופכו מש"ח לש"ש, דהלא ההבנה בדין ש"ח וש"ש היא, שתמורת ההנאה שהבעלים נותנים השכר לשומר, משעבד נפשיה ומתחייב לשמירה מעולה הכוללת חיוב בגניבה ואבידה, וא"כ בפרוטה דרב יוסף הלא לא מקבל שום דבר מבעלי האבידה, ואף שמרוויח הפרוטה, הרי התורה היא שמרוויחתו, ומאיזו סיבה יחול עליו חיוב גדול יותר כלפי הבעלים?
שיטת הר"ח, ה"ג והר"ן בנדרים דכל המחלוקת במודר הנאה היא אליבא דרב יוסף, ובין ר' אמי ובין ר' אסי ס"ל כר"י, והמתיר במודר הנאה משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח מודה שהוא ש"ש, דלזה מספיקה האפשרות שירוויח פרוטה דר"י, וא"צ להנאה בפועל. וצ"ע לפ"ז טעמו של רבה.
שיטת תוס ב"מ (לכאורה, אך עיין קצוה"ח ע"ב סקל"ד, וצ"ע) דבאותה מחלוקת שבנדרים נחלקו גם רבה ור"י עצמם, דלרבה דפרוטה דר"י לא שכיח ולכן מותר למודר להחזיר, ולכן גם אינו ש"ש, ולר"י הוא שכיח ולכן אסור למודר להחזיר ולכן הוא גם ש"ש. ותמוה, דכי חולקים במציאות?
שיטת תוס ב"ק דגם רבה מודה להאמור בנדרים ואף לשיטת האוסר להחזיר במודר הנאה, דכלפי מודר הנאה אסור, דמ"מ נהנה, אך כלפי ש"ש אין כאן הנאה ואינו ש"ש. ובקצוה"ח פירש דההנאה כאן היא פחות משו"פ, ולכן אסור למודר, אך לעניין שמירה בעינן פרוטה וליכא. וזה תמוה מאוד, דהלא טעם המתיר במודר הוא משום דפרוטה דר"י לא שכיח, וא"כ האוסר סובר בהכרח ששכיח, ואם הוא שכיח מסתמא יש כאן הנאה של יותר מפרוטה, וא"כ צריך להיות גם ש"ש?
ובהקדמת יישוב כל הקושיות נראה לחקור במהותם של שומר חינם ושומר שכר, דאפשר לפרש דכל שומר הוא מעיקר הדין שומר חינם, ורק מי שהבעלים משלם לו על שמירתו מקבל על עצמו שמירה יותר מעולה תמורת השכר. מאידך אפשר לפרש, דמעיקר הדין היה ראוי, שכל אדם שקיבל עליו שמירה יתחייב בגניבה ואבידה, דהלא אבידה קרובה לפשיעה, ואף שגניבה קרובה לאונס, מ"מ אינה אונס גמור, ואחריות אדם שהבטיח לחברו לשמור, הייתה אמורה לכלול אחריות מלאה כלפי כל דבר שאינו אונס גמור. אלא שבאה התורה ואמרה, שאדם שעשה טובה לחברו וקיבל עליו שמירה בחינם, תהיה שמירתו קלה יותר וייפטר מגניבה ואבידה, עקב העובדה שעשה טובה לחברו
ומעתה נראה דבחקירה זו נוכל לתרץ קושיותינו, ולשיטת הר"ן נראה דבזה נחלקו רבה ורב יוסף, דלרבה כל שומר הוא ש"ח, וכדי להופכו לש"ש צריך שישלם הבעלים לשומר, ואז מתחייב ומשתעבד כלפיו עקב התשלום ששילם לו, ובשומר אבידה, כיון שלא קיבל כלום מיד הבעלים, אינו שומר שכר ואינו מחויב לו כלום, אמנם לעניין מודר הנאה, נחשב שנהנה מנכסיו, שעל ידם מרוויח הפרוטה דרב יוסף, אם היא שכיחא, ואם לאו מותר אף במודר. אמנם רב יוסף ס"ל דכל שומר היה אמור להיות ש"ש, אלא מכיוון שהתנדב פטרתו התורה מחיוב גנו"א, ולכן שומר אבידה שמקבל שכר כלשהו, אף אם אינו שכיח הוי ש"ש, דמ"מ אין כאן התנדבות מלאה, דעצם האפשרות שירוויח כבר מבטלת מעלת שומר חינם. וכן מה שרחמנא שעבדיה בע"כ, א"כ אין כאן התנדבות, ולכן אין סיבה שיהיה ש"ח, והדר דיניה להיות ש"ש.
ומ"ד דמותר להחזיר במודר הנאה אף שהוא ש"ש, סובר דכלפי דין ש"ש די בעצם האפשרות שירוויח הפרוטה כדי להיחשב שאינו שומר בהתנדבות, ולכאורה צ"ע, דהלא אין הנאתו פרוטה, דהנאתו היא רק הסיכוי שייפטר וזה בהכרח שווה פחות מפרוטה דמי יימר דייתי, וא"כ איך נחשב ש"ש בלי רווח פרוטה? וצ"ל דבעצם ייתכן שיבואו כמה עניים, וא"כ יש לו כבר עתה הנאה של פרוטה, אלא שעדיין אין זו הנאה מגוף החפץ אלא מסיכויי הרווח, וההנאה מגוף החפץ, מכיוון שאליבא דאמת אינה שכיחא, לא גזרו בה רבנן לאסור להחזיר מחמתה.
ומאן דאסר להחזיר במודר הנאה, סובר שדי באפשרות שיבואו כמה עניים כדי שנאסור עליו להחזיר מחמתה, ואף שמודה שאינה שכיחא. ולפ"ז לא נחלקו במציאות השכיחות, אלא בשאלה האם האי-שכיחות הוא סיבה שלא לגזור, דסוף סוף שמא יתרמי ויהנה מגוף החפץ.
וכל זה הוא לשיטת הר"ן בנדרים ותוס' בב"ק, אך מתוס' בב"מ משמע דגם רבה היה מודה לר"י אילו היה מודה שפרוטה דרב יוסף שכיח, ולפ"ז צ"ל דגם רבה וגם רב יוסף סוברים שכל שומר צריך להיות ש"ש אא"כ התנדב, ורק נחלקו האם פרוטה דרב יוסף מונעת ההתנדבות או לא, ולא חולקים האם פרוטה דר"י שכיחא או לא, דזו מחלוקת במציאות, אלא אפשר לומר דגם רב יוסף מודה שאינו שכיח, אך סובר שהסיכוי הוא שו"פ כדכתב הר"ן בנדרים, ולכן הוי ש"ש ואסור במודר, ואילו רבה סובר שכיוון שאינו שכיח, אין הסיכוי נחשב שמקבל משהו תמורת שמירתו, וממילא נותר בהתנדבותו, וכן אין לאסור עליו להחזיר דלא משגחינן בסיכוי.
ולפ"ז צ"ע מה יענה רבה על טעם דרחמנא שעבדיה בעל כרחיה, דהא לדברינו לשיטת תוס' מודה רבה שאם אין כאן התנדבות אינו ש"ח, והרי רחמנא שעבדיה ואין כאן התנדבות? [אמנם נראה דתוס' ס"ל כלישנא בתרא ולא כלשון זו, וכ"כ באו"ש (שכירות פ"י ה"א) ד"סוגיא דתלמודא בכ"מ אזלא כטעמא קמא משום דפטור ליתן פרוטה לעני"].
ולפמשנ"ת לעיל יש נפ"מ גדולה להלכה, באופן שאדם קיבל ע"ע להיות ש"ח, ובטרם תחילת השמירה הבטיח לו אדם אחר תשלום תמורת שמירת החפץ של פלוני, דהרי לא קיבל מאומה מבעלי החפץ, אך אינו שומר בהתנדבות, ולרב יוסף לכאורה הוי ש"ש, ואילו לרבה - לשיטת הר"ן הוי ש"ח, ולשיטת תוס' ב"מ הוי ש"ש דמודה לרב יוסף בעיקר דינא, וצ"ע בזה.