כדכד כתב:לבד ה"הוא אמינא/ה" שאין מקום לא' במלה "הוה" ופשוט שצ"ל "הו/וה" בה'.
במסתרים כתב:כדכד כתב:לבד ה"הוא אמינא/ה" שאין מקום לא' במלה "הוה" ופשוט שצ"ל "הו/וה" בה'.
לדבריך שאתה כותב לפי הרגילות בגמרא (וכמדומני שכן הוא בהלכות גיטין - ה' בשם לה"ק וא' בלעז) לא היה לך להצדיק "אמינה".
ברם מאן דכתב הוא לא משתבש דהכי כתיב בקראי טובא (ו"אנה" בה' בכולהו קראי! ולפ"ז אפ"ל אמינה...), אלא שכבר הורגלנו כנ"ל.
יש''כ.באר בשדה כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=45&t=51170
סגי נהור כתב:כלל ברזל:
אין "נכון".
בספר שאינו מנוקד אין "נכון", כי אין כללים לכתיב חסר הניקוד בלתי לאקדמיה ללשון לבדה.
וכלל ברזל זה היה ראוי לו שיינעץ איפשהו.
אפשר לדבר על העדפות, וזה עניין של טעם.
לטעמי האישי, ברבים "מצוות" עדיף, להיותו ברור ומובחן יותר, ואילו בנסמך - מצוַת.
כרגיל אוסיף שהדבר החשוב ביותר הוא שהכתיב יהיה אחיד בכל הספר, ולא פעם כך ופעם כך.
פרנקל תאומים כתב:אשאל כך:
ההרגל שלי הוא לכתוב תמיד מלא, כדי להדגיש שהאות ו' אינה מורה על חולם או שורוק.
לאור קביעתכם שבכתיבה תורנית (ובכלל) יש ללכת אחר המורגל דדשו ביה רבים, זו גופא שאלתי: מה היא הרגילות בעניין זה?
פרנקל תאומים כתב:סגי נהור כתב:לטעמי האישי, ברבים "מצוות" עדיף, להיותו ברור ומובחן יותר, ואילו בנסמך - מצוַת.
כרגיל אוסיף שהדבר החשוב ביותר הוא שהכתיב יהיה אחיד בכל הספר, ולא פעם כך ופעם כך.
בנסמך אתה מדבר גם על רבים? (כי ניקדת עם פתח, משמע יחיד, והלא ביחיד גם בלי נסמך העדפת 'מצוה', אם הבנתי נכונה).
ומהאי טעמא שאלתי על סיבת העדפת ההבחנה בתיבות כ'מצוה' ודומותי'.סגי נהור כתב: . . ניתן לומר, שבמלים כמצוה, גאוה, ענוה, שבהן לא ניתן לקרוא את הוא"ו כאם קריאה, אין חשש כזה ולכן ניתן להסתפק בוא"ו אחת. בהן גופא - בתיבת מצוה הכתיב החסר נפוץ עוד יותר, מן הסתם כדי להבחין בין מצוָה למצוּוֶה.
כדכד כתב:שאר דברי מר לא הבנתי כלל. "אמינא" הוא פועל בארמית ובכל הטיה כזו בארמית המלה נגמרת ב"א" ולא ב"ה".
סגי נהור כתב:שבמלים כמצוה, גאוה, ענוה, שבהן לא ניתן לקרוא את הוא"ו כאם קריאה
סגי נהור כתב:לא, התכוונתי ליחיד, ויש חידוש בנסמך כיון שהטעם הנ"ל (העדר אפשרות לטעות) אינו קיים.
במסתרים כתב:כדכד כתב:שאר דברי מר לא הבנתי כלל. "אמינא" הוא פועל בארמית ובכל הטיה כזו בארמית המלה נגמרת ב"א" ולא ב"ה".
בארמית שבדניאל ועזרא יש הֲוָה וגם הֲוָא, וע"פ זה שניהם כאחד טובים אלא שאנחנו הורגלנו לאל"ף.
"נא" שבסוף "אמינא" הוא קיצור מתיבת אֲנָא. בכתבי הקודש הנ"ל כתוב תמיד אֲנָה בה"א ולכן היה אפשר להכשיר גם "אמינה" אלא שכבר הורגלנו באל"ף, וכתבתיו רק לרווחא דמילתא.
כדכד כתב:לכאורה הארמית שאנו רגילים בה היא הארמית של הגמרא הבבלי.
לא של כתבי הקודש דניאל ועזרא ולא של התלמוד הירושלמי והמדרשים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 51 אורחים