דרומי כתב:קשה לומר שנחלצו אוטומאטית להגנתו מחמת חסידותו, שהרי בהרבה מובנים לא נתפס הרב שטייינזלץ כחסיד 'רשמי' (והיו דברים שנחלק בהם בפירוש על שיטת ליובאוויטש), וכל פרסומיו ומעשיו היו עצמאיים ומקוריים לחלוטין, ללא שום קשר לארגון או מוסד חסידי כלשהו.
יותר הגיוני לומר שמחמת הקשר שלו עם ליובאוויטש יצאו כנגדו, למרות שלא ייצג את ליובאוויטש בשום צורה, בבחינת 'הרחקה יתירה' ובבחינת 'אוי לשכנו'...
.
במחילה אבל זה בחינת הבל הבלים כולו הבל. אני מנסה להגיד משהו שקול.
ר' עדין שטיינזלץ, היה איש יקר רוח, הוגה דעות, משורר, ת"ח במידה ידועה, ועוד מעלות רבות ונדירות שהתרכזו באיש אחד.
אם היה נותר במקומו הטבעי, גוש עציון ובנותיה, איש לא היה נטפל אליו, כמו שהרב שג"ר והגותו לא פוגעים ונוגעים בר' חיים קנייבסקי.
הבעיה התחילה כשהגמרות שלו וספריו החלו חודרים לבית המדרש הישן.
המחשבה שדבר כזה היה יכול לעבור בשקט היא התממות או טפשות.
המרחק בן ר' עדין לבין העולם החרדי, בסגנון, באמונות, בשפה, בחשיבה, הוא עצום ! ר' עדין היה ישראלי במלא מובן המילה, אהב את הישראליות, דיבר בשפתה, ובהרבה מובנים חשב כמותה. (כמובן המילה "ישראליות", היא כוללנית מידי, ועדיין). לא יעלה על הדעת, שספרים שיוצאים מתחת ידו, יהיו לחם חוקם של לומדים מבית המדרש הישן. אני לא מחלק ציוני כשרות לאיש ודעותיו, יבוא מישהו ויגיד שבעים פנים לתורה, שיהיה, (אני לא מאמין לזה בהקשר הזה כמובן), אבל פניו של ר' עדין לא כפניו של יושבי בית המדרש הישן, התהליך של דחית ספריו החוצה, היה איפוא טבעי, בריא ומתבקש.
המחשבה שההתנגדות אליו היתה בגלל שייכותו לחב"ד היא אווילית (והיא ברמת אמינות/הגיון שההתנגדות של הרב שך נבעה מהעובדה שתמים בישיבת לוד הפריך לו את השיעור...). השייכות שלו לא הודגשה בפרסומיו, והגמרות שלו לא נתפסו כגמרות של חב"ד... מה שכן, חלק מאותם שיצאו להגנתו, לא היו סובלים סגנון כשלו לו היה נכתב על הצדיקים המקודשים להם. אבל אם זה על ר' כרוספדאי או ר' חניכאי, מילא...