נתעוררה שאלה, באחד הנמצא בבידוד ל"ע, מחמת שנחשד שנדבק בנגיף, ונמצא בביתו בחדר אחד ואינו יוצא כמעט אלא לצרכים חשובים ונחוצים, ובני ביתו מגישים לו האוכל ליד חדרו, והוא לוקח מעצמו, האם כשהוא אוכל בתוך חדרו ושניים מבחוץ, מצטרפים לזימון, דאמנם אינם בחדר אחד אך כיון דיש שמש ביניהם, אולי הוא בכלל דברי השו"ע (או"ח סי' קצ"ה ס"א) "שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון, ואם לאו אינם מצטרפות. ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן".
אלא דיש לדון דהכא גרע טפי, משום דבעצם היושב בחדר בבידוד הרי הוא מופרד מכל וכל משאר יושבי הבית, ואיך יהני השמש, וכל מה דמהני שמש הוא כשבעצם אין הפרד משניהם כל כך, וסגי בשמש, אבל הכא שכל מהות הבידוד וההפרדה ביניהם – היא לבודד ביניהם, אולי לא יעזור שמש (כן שמעתי לדון מהרה"ג ר' אברהם חיים שצ'יגל שליט"א). כמו"כ י"ל דדמי לשניים שאסור לאחד לאכול מהאוכל של השני, דמבו' בסי' קצ"ו ס"ד דאין מצטרפין, אך הכא שאני דהמבודד יכול לאכול מהאוכל של השניים בחוץ.
והגאון הגדול רבי נתן הכהן קופשיץ שליט"א הסכים עם צדדי הספק, ואמר שצע"ג בזה, אך הגאון הגדול רבי אשר וייס שליט"א אמר לי בפשיטות דשאלה מעיקרא ליתא, דשפיר יכול היושב בבידוד לפתוח הדלת קמעא, ויראה את השאר האוכלים מחוץ לחדרו, דבזה ליכא סכנה כ"כ (ואמר באמת שאם הדלת סגורה, לא יצטרפו לזימון, דלא דייני' ליה כשמש), עכ"ד.