שמואל דוד כתב:רמב״ם פרק ו תפלה הלכה ה
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף וְיִבָּטֵל מִן הַתְּפִלָּה. וְלֹא לֶאֱכל אֲפִלּוּ אֲכִילַת עַרְאַי שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ בַּאֲכִילָה. וְלֹא לָדוּן אֲפִלּוּ בִּגְמַר דִּין שֶׁמָּא יִסָּתֵר הַדִּין וְיִמָּשֵׁךְ וְיִבָּטֵל מִן הַתְּפִלָּה. וְכֵן לֹא יֵשֵׁב לִפְנֵי הַסַּפָּר לִסַפֵּר אֲפִלּוּ תִּסְפֹּרֶת הֶדְיוֹט עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר הַזּוּג. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֻרְסְקִי סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִרְאֶה הֶפְסֵד בִּמְלַאכְתּוֹ וְיִתְעַסֵּק בָּהּ וְיִתְעַכֵּב מִן הַתְּפִלָּה. וְאִם הִתְחִיל בְּאַחַת מֵאֵלּוּ לֹא יַפְסִיק אֶלָּא גּוֹמֵר וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה:
מדוע שינה הרמב״ם בלשונו אצל בורסקי ונקט לשון עיכוב? האם יש חילוק בין ביטול תפילה לעיכוב תפילה?
שאלה טובה. ובפרט על הרמב"ם שהוא דייקן גדול בלשונו, כידוע ללומדיו.
ונלפענ"ד לומר:
אם יתעלף - ייתכן שתפילתו תתבטל, כי הוא לא יוכל להתפלל (עכ"פ מדין "חולה" שלא יתפלל עד שתתיישב דעתו עליו, כמובא באחד הפרקים הראשונים של הלכות תפילה).
משא"כ העוסק במלאכתו - הוא לא גורם לביטול התפילה, אלא רק לעיכוב שלה, ולמלחמה עם הייצר שגורם לו להימשך במלאכתו ולדחות את התפילה יותר ויותר, וזה יותר בגדר של "המכניס את עצמו לידי ניסיון".
ואם אכן הדיוק הזה נכון - אז (כדי להעמיד גם את העוסק בדין בביטול ממש של התפילה ולא רק בעיכוב) נצטרך לומר שמי שהתחיל בדין תורה ורואה שהשמש שוקעת - אל לו להפסיק מהדין בשביל להתפלל, אלא צריך לסיים קודם את הדין, וכדין העוסק בצ"צ שאינו מפסיק אפילו אם יעבור זמן תפילה. וכפי שנפסק גם בהלכות חול המועד שהעיסוק בדין-תורה הוא כעיסוק בצרכי ציבור.
ואולי יש לחלק בין דיין אחד שלא התפלל לבין אם כל הדיינים לא התפללו וכיו"ב.
או שלא מדובר דווקא בדיין, אלא באחד מבעלי דין, והוא לא יכול להפסיק באמצע הדיון וללכת להתפלל מפני כבוד הדיינים?
וצריך עיון היטב האם יש מקום לאמירה הזאת.