אבן זועקת כתב:אף אחד לא תירץ שעשה ע"פ הוראת שעה?
מיללער כתב:ב. עשה דמחיית עמלק דוחה את הל"ת דטומאת נזיר (דורש לציון שם)
-
על תירוצו של הנו"ב דהותר משום עדל"ת, הנה הרמב"ם פוסק דנזיר שטימא עצמו מלבד הלאו של לא יטמא עובר גם בלאוין דבל יחל ובל תאחר.
אם עובר על בל יחל דברו, לכאורה עובר גם על העשה דככל היוצא מפיו יעשה כמו"ש הרמב"ם בריש הל' נדרים פ"א ה"ד, וא"כ לכאורה הדרא קושיא לדוכתא, דהרי אין עשה דוחה ל"ת ועשה.
אבן זועקת כתב:אף אחד לא תירץ שעשה ע"פ הוראת שעה?
צורב מתחיל כתב:מיללער כתב:ב. עשה דמחיית עמלק דוחה את הל"ת דטומאת נזיר (דורש לציון שם)
-
על תירוצו של הנו"ב דהותר משום עדל"ת, הנה הרמב"ם פוסק דנזיר שטימא עצמו מלבד הלאו של לא יטמא עובר גם בלאוין דבל יחל ובל תאחר.
אם עובר על בל יחל דברו, לכאורה עובר גם על העשה דככל היוצא מפיו יעשה כמו"ש הרמב"ם בריש הל' נדרים פ"א ה"ד, וא"כ לכאורה הדרא קושיא לדוכתא, דהרי אין עשה דוחה ל"ת ועשה.
כשמדין נזיר מותר לו להטמא, עובר על בל יחל? הרי עיקר בל יחל בנזירות הוא לקיים דין הנזירות, וכל שהותר מצד הנזירות אין בזה בל יחל. (כמדומני שכך עולה ממכתב הגרעק"א לאחיו בסוגי' דהואיל ואישתרי אישתרי בטומאת קרובים לנזיר כהן, וכעת אין לי גישה לבדוק).
עזריאל ברגר כתב:צורב מתחיל כתב:מיללער כתב:ב. עשה דמחיית עמלק דוחה את הל"ת דטומאת נזיר (דורש לציון שם)
-
על תירוצו של הנו"ב דהותר משום עדל"ת, הנה הרמב"ם פוסק דנזיר שטימא עצמו מלבד הלאו של לא יטמא עובר גם בלאוין דבל יחל ובל תאחר.
אם עובר על בל יחל דברו, לכאורה עובר גם על העשה דככל היוצא מפיו יעשה כמו"ש הרמב"ם בריש הל' נדרים פ"א ה"ד, וא"כ לכאורה הדרא קושיא לדוכתא, דהרי אין עשה דוחה ל"ת ועשה.
כשמדין נזיר מותר לו להטמא, עובר על בל יחל? הרי עיקר בל יחל בנזירות הוא לקיים דין הנזירות, וכל שהותר מצד הנזירות אין בזה בל יחל. (כמדומני שכך עולה ממכתב הגרעק"א לאחיו בסוגי' דהואיל ואישתרי אישתרי בטומאת קרובים לנזיר כהן, וכעת אין לי גישה לבדוק).
אם מותר לו להיטמא - הרי שלא על זה נדר. אבל כשאנחנו אומרים שיש כאן איסור והוא אמור להידחות לקיום מ"ע - הרי זה אומר שהוא כן נדר על זה ויש כאן גם בל יחל.
הריני רושם תשעה יישובים שנאמרו על הקושיא כיצד נטמא שמואל שהיה נזיר לאגג בהריגתו, ונקיים בזה מצות מחיית עמלק ע"פ הר"ש משאנץ פ' בחוקותי דזכרון עמלק שתהא שונה בפיך הלכות מגילה, וק"ו ענין מחייתו.
א] הנו"ב בדרוש לציון דרוש ה' תירץ דמ"ע דמחיית עמלק דוחה ל"ת דטומאה והיה אגג העמלקי האחרון, ומוכח בנו"ב דנצטווה שמואל להורגו דאלת"ה היכי רשאי לדחות עשה בדאפשר לקיימו ע"י שליח.
ב] ולפ"ז י"ל עוד דהרגו ע"י שליח ונהי דכולהו מצווין במחייתו י"ל דהכא נצטוה שמואל להורגו ועלה מינה שליח.
ג] בנזיר ס"ו א' ילפינן דשמואל היה נזיר בגז"ש מורה מורה משמשון וכתב זקני התוי"ט זללה"ה דש"מ שהיה נזיר שמשון האסור בתגלחת ויין ומותר ליטמא למתים, [כך הובא בשם הגר"מ שפירא זצ"ל אבל דעת הרמב"ם הל' נזירות פ"ג הט"ז דשמואל הרמתי נזיר עולם היה ועיין רדב"ז שם לענין טומאת מת בשמואל].
ד] עוי"ל ע"פ המדרש דהיה שמואל מחתך באגג זיתים זיתים ומאכילן לנעמיות, וי"ל שלא חתך אבר שלם ולא נגע בו אלא בעודו חי קודם שגסס [והעירוני דכ"ה בתפא"י נזיר פ"ט מ"ה סקנ"ז].
ה] איתא במדרש דרבנן סברי דהעמידו על ד' קונדסין ומתחו עליהן וניחא דמת לאח"ז.
ו] עוד יישבו ע"פ הר"ח כהן בתוס' נזיר נ"ד ב' דהרגו בחרב דאין נזיר מגלח על חרב הרי הוא כחלל.
ז] ברד"ק [שמואל ב' פכ"ג פ"כ] פי היתר בניהו בן יהוידע שהיה כהן להכות שני אריאל מואב, דבמלחמת מצוה לא חלק בין כהנים לישראל וכהן משוח נכנס למלחמה וה"נ פנחס נטמא בהריגת זמרי ויצא למלחמת מדין.
ח] בס' בית לוי יישב ע"פ סוגיא מכות כ"ב א' דנזיר עולם רשאי לישאל על נזירותו ואפשר דשמואל התיר נזירותו לשעה לצורך מצוות מחיית עמלק. [וזה דלא כמל"מ דבהיזרו אביו לא מועיל שאילה אא"כ אמו הזירתו והיתה חיה באותה שעה ושאלה על נזירותו, א"נ קיבל שמואל בגדלותו נזירות מחדש].
ט] בס' בית לוי שם ע"פ היראים דכותים כי היכי דאינן מטמאין באהל ה"נ במגע ומשא, וסוגיא יבמות ס"ב א' ממגע ומשא מי מעטינהו, י"ל לענין כניסה למקדש ואכילת קדשים, [ועיין מל"מ הל' אבל פ"ג ה"א בטומאת מגע ומשא בעכו"ם]
ג. שמואל לא הרגו לאגג אלא עשאו גוסס
ומנלן דאיטמי למתים אילימא מדכתיב {שופטים טו-טז} בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו אלא מהכא {שופטים יד-יט} ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן ויך ויקח כתיב ודילמא גוססין שוינן
אליהו בהר הכרמל וכו'. משמע דבשם הקב"ה היה מתנבא לעבור וכיון דמוחזק מהימנינן ביה אע"ג דלא יהיב אות ובהאשה רבה (יבמות דף צ: ושם) נפקא לן דכתיב אליו תשמעון אפי' אמר לך עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כגון אליהו בהר הכרמל ותימה מאי קא פריך התם וליגמר מיניה כיון דע"פ הדיבור היה מתנבא מה שייך למילף מיניה לעבור משום תקנה דרבנן שלא על פי הדיבור ועוד למה לן הכא טעמא משום דאיתחזק בנביאות הא אפילו בלא נביא שרי לב"ד לעבור משום מיגדר מילתא ויש לומר דמדקדק התם מלישנא דברייתא דקתני הכל לפי שעה דמשמע הכל מפני צורך השעה ואי על פי הדיבור למה לי צורך השעה בין לצורך בין שלא לצורך צריך לקיים צוויו של מקום אלא ודאי בנביא שעשה מדעתו קא אמרה ברייתא דמיירי קרא
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים