אוצר החכמה כתב:
אוצר החכמה כתב:
שבטיישראל כתב:ברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל ... וגם בדורנו אנו שהמצב כ"כ ירוד קם התייר הגדול חכם מחוכם אשר בניק "אורייתא" יכונה שגודל חכמתו עולה פי אלף ורבבה מחכמתם של המג"א והט"ז והש"ך והפר"ח והב"ש והיעב"ץ והחיד"א ... ואלי כל חכמי ישראל בכף אחת ובעל הניק "אורייתא" בכף השניה מכריע את כולם ........
אורייתא! כתב:מי לנו גדול מרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו, ועכ"ז נחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י בהרבה מקומות, וסתרו דבריו, כי תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם
אורייתא! כתב:וודאי אצלי. שבאם היו שומעים כל אותם גדולים שהזכרת דברי, והיו ערבים עליהם, היו מחזיקים להם. שהרי וודאי דוחק גדול הוא לומר שמרן יכתוב היפך דבריו ולא יציין זאת שחזר בו מדבריו.
וה' הטוב יאיר עיני...
ידיד נפש כתב:אורייתא! כתב:מי לנו גדול מרש"י ז"ל שהאיר עיני הגולה בפירושיו, ועכ"ז נחלקו עליו יוצאי ירכו ר"ת ור"י בהרבה מקומות, וסתרו דבריו, כי תורת אמת היא, ואין מחניפין בה לשום אדם
הבעיה שלך היא שאתה חושב שהמרחק בין רש"י ז"ל לבעלי התוס', הוא בערך כהמרחק בינך ובין המגן אברהם והט"ז והברכ"י וכל שאר הנך גדולי עולם. אז זהו, שלא.
לפי התיאוריה שלך מן הראוי לך ג"כ לחלוק על אביי ורבא וגם על רבי עקיבא ורשב"י, שהרי אין מחניפין בתורה לשום אדם.
בקיצור, תתאפס.
ידיד נפש כתב:אורייתא! כתב:וודאי אצלי. שבאם היו שומעים כל אותם גדולים שהזכרת דברי, והיו ערבים עליהם, היו מחזיקים להם. שהרי וודאי דוחק גדול הוא לומר שמרן יכתוב היפך דבריו ולא יציין זאת שחזר בו מדבריו.
וה' הטוב יאיר עיני...
אתה נסחף אדון נכבד, עליך להפנים שדבריך במקום דבריהם ליתא כלל וכלל אפילו לא בתור הוה אמינא, ואפילו לא בתור מילתא דבדיחותא.
והייתי מציע להנהלה לחסום את הברנש, אחרי מחיקת הודעותיו ההזויות.
אוצר החכמה כתב:ובנימה קצת יותר קלילה
אני מציע לאורייתא לרכוש זכות לשימוש באוצר ליום אחד (20-28 ש"ח)
ולעשות חיפושים כדוגמת
+ב"י חזר בו
+ב"י חזר בו +שו"ע
ועוד כמה דומים (המחבר, מרן, +בית יוסף)
אחרי זמן קצר מאוד תהיה לו רשימה גדולה ונכבדה של המקומות בהם טוענים שהמחבר חזר בו, ואפשרות לבחון האם יוכל לעמוד בהבטחתו להצדיק את הטענה, ובסיס לקונטרסו הנזכר.
מורה צדק כתב:ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.
אוצר החכמה כתב:אבל כל זה מתוך ענווה ומתוך הכרת מיעוט ערכנו לעומת גדולי עולם, ומתוך הידיעה שגם כשנראה לנו שאנחנו צודקים, הרשות נתונה לנו לומר דברינו אבל לא להרים ראש ולהקל בחכמתם כי רבה, ולדעת שמה שהותר לנו לומר אחרת מדבריהם הוא לא בגלל שאנחנו צודקים מהם, אלא משום שכך היא דרכה של תורה, שמותר אפילו לקטן שבקטנים להתווכח עם הגדול בפרט כשאינו אומר למעשה.
1. חזון איש אורח חיים, מועד הלכות תפילין - סימן ז ד"ה ובשו"ע סי' ל"ב (*2)
ובשו"ע סי' ל"ב סט"ו חזר בו מרן ז"ל וסתם כהרא"ש, ונראה משום דס"ל דלא מצינו מי שחולק בזה על הרא"ש, ודברי הרמ"א ז"ל בשו"ע שהם ע"פ דברי הב"י צע"ג, דדברי הב"ח בדעת הטור מוכרעין דודאי היה הטור מביא דעת החולקין אילו כל הני רבוותא דמפרשין כפי' הב' פוסלין גם בשמאלית. וכיון שדעת הטור שאין כאן מחלוקת, אין בידינו לחלוק.
2. הלכה למשה הלכות מכירה פרק א הלכה יא ד"ה [יא] כיצד
היינו לומר דאינו כדאי להקשות על רבינו בכך אבל אה"נ די"ל דדוקא נקט שמואל עשרה וכן הוא דעת רבינו וזה שכתב ומה שנפרש בלשון הגמ' נפרש בדבריו להכי נקט מור"ם סברא האחרת בלשון י"א דנראה דבכ"מ ובשו"ע חזר בו ממ"ש בב"י דנקטינן כדברי רשב"ם. עוד למדנו מדברי הר"י בעל הטורים שהבין בדעת רבינו ואביו ז"ל שהעתיק דברי שמואל דתרתי בעינן דהשלימו לעשרה וגם שעתה עולין בדוחק מדקאמר בשם
3. לחם יהודה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ח ד"ה ובדין שיכור
רל"ה דכתב השו"ע סעיף ד' כגון שיכור וכו' היה לו לחלק דדוקא שיכור שחטפתו שינה הוא דהוי אנוס אבל בניעור דהיה לו להפסיק ויקרא ק"ש דמותרת בשתוי הוי פושע ולא יקראנה אחר הנץ. לכך נ"ל לומר דאע"פ שבב"י חילק בין ק"ש לתפילה בשו"ע חזר בו ולא חילק וס"ל דלעולם כל שיכור מיקרי אנוס ואפי' בק"ש שתוי אל יקרא ק"ש וכמ"ש הגה"ה והך דבני רבן גמליאל לא היו שיכורים אלא המשכה בעלמא אחר המשתה היה
4. לחם יהודה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה יג ד"ה ממתין עד
יוצא מביהכ"נ וגומר תפלתו יעו"ש ופסק כן בשו"ע והוי פסקיו סותרין זה את זה, ועיין בלבוש שתירץ זה ועיין בלחם חמודות פ' מי שמתו אות ע"ד דכתב דאותו הפסק דסוף סי' צ' הוא כסברת הגהות מיימוני ואע"פ שבבית יוסף סוף סי' ע"ח פסק כהרשב"א בשו"ע חזר בו ולא הזכיר כלום בסי' ע"ח עד סוף סי' צ' ופסק כרש"י והגהות מיימוני ז"ל יעו"ש. ולענ"ד אפשר לומר דלעולם הב"י סובר כהרשב"א בב' המקומות אלא דס"ל
5. לחם יהודה הלכות עבדים פרק ו הלכה ב ד"ה ועל מ"ש
אלו דהא במפקיר עבדו קי"ל דאע"פ שמת צריך גט שחרור דאע"ג דאיכא מאן דפליג וס"ל דמיתת האדון מפקעת האיסור כדכתיבנא [לקמן פ"ח] הל' י"ג הא לא קי"ל כותיה ועוד דאותה סברא לא נזכרה כלל שם בב"י וגם מ"ש דמאן כתיב ליה בתר מיתת רבו הא ודאי דהיורש כותב גט שחרור וכן מצאתי (להרמ"ה) [להרמ"א] שהקשה כן בדרכי משה והניח בצ"ע ומהיותר קשה דבשו"ע חזר בו וכתב סברת הרמ"ה יעו"ש: ואחר העיון נראה
6. ב"ח אורח חיים סימן קצב אות ז
טעמו מתקבל לפע"ד אבל נראה לי מטעם אחר והוא דאע"פ שמזכיר את השם מכל מקום משמע דמרובים הם זה זן את זה וזה זן את זה ואנחנו נברך אלהינו שזן אותנו ואכלנו משלו ואם כן הוא מגדף ולפי הנראה גם ב"י חזר בו מדלא פסק כך בשלחן ערוך (ס"א) והכי נקטינן:
7. ב"ח אורח חיים סימן קצז אות ג
ירק אבל בשלשה יש להחמיר דבעינן כזית דגן ונראה דדעת האלפסי כן מדלא הזכיר כלל מצירוף שנים דגן ואחד ירק עכ"ל אלמא דלא היה גורס בספר האלפסי האי ודוקא לאצטרופי לעשרה וכו'. ולענין הלכה כתב ב"י מאחר שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת והרשב"א סובר כוותייהו והירושלמי מסייע להו הכי נקטינן אבל בשלחן ערוך (ס"ג) חזר בו וזה לשונו במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל להצטרף לעשרה אבל לשלשה
8. ב"ח אורח חיים סימן רג אות ב
בבית יוסף גופיה כתב דהומלתא הוא זנגביל רטיבתא מרוקח וקא משמע לן דמשום דנתרקח לא נשתנית ברכתו לברך שהכל עד כאן לשונו משמע דביבישתא אפילו מרוקח אינו מברך עליו כלום וזהו טעות ובשלחן ערוך חזר בו. עוד כתב בית יוסף לפרש דברי הר"ם מרוטנבורק מפני מה הוצרך לכתוב כן ולפע"ד אין צורך לפירושו וגם אינו נראה ועוד דודאי הוצרך לכתוב כך כיון שאין דין בשמים שחוקים כדין הומלתא ממש וכדפירשתי:
9. ב"ח חושן משפט סימן רח אות (א
דהיינו השער שיצא מיד לאחר הפסיקה לא כפי שפסק עמו בזול יותר קודם שיצא השער וגם אין המוכר יכול לכופו לשלם לו כשער היוקר שיהא בשעה שיעמיד לו הפירות לאחר ששה חדשים וכיוצא ונראה שגם הבית יוסף חזר בו בשלחן ערוך ושארי ליה מאריה למהרו"ך במה שכתב כאן דברים שלא במשפט: כתב בהגהת מרדכי סוף פרק ג' דשבועות פסק הר"י ב"ר פרץ מי שנשבע או קבל בחרם שלא יתן דבר או לא ימכור או ימחול
10. ש"ך חושן משפט סימן מו ס"ק לא
(לא) הרי זה אסור להעיד כו' - משמע אפילו ע"י צירוף עד אחר. ודלא ככסף משנה [פ"ח מעדות ה"א] וב"י סוף סימן זה. וגם הבית חדש [שם] והלחם משנה פ"ח מהלכות עדות [שם] השיגו עליו. ונראה שגם המחבר חזר בו כדמוכח בדבריו בשו"ע כאן ממה שכתב לקמן ויש חולקים כו' ולפי דבריהם או שיצטרף אחר כו':
11. ש"ך חושן משפט סימן פא ס"ק ס
הזכות [שם ו' ע"א מדפי הרי"ף] ובעל התרומות שער כ"ח חלק חמישי [ס"ב], דיכול לטעון טעיתי במיגו דפרעתי והביאו הטור לקמן סימן קכ"ו [סעיף ט"ו], וגם המחבר שם סעיף י"ג הביא ב' סברות ולא הכריע, אע"ג דבבית יוסף שם [סעיף י"ד] כתב דלית הלכתא כבעל התרומות דיחידאה הוא, נראה שבשלחן ערוך חזר בו, ואולי ראה אח"כ כל הנך פוסקים שהבאתי. ואף להר"ב בהג"ה שם שהגיה כסברא האחרונה דהיכא דהמחהו
12. פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן קכב ס"ק ב
(ב) אבל במקום. עיין ט"ז. בב"י סיים ונראה שאפילו יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים שפיר דמי, כמו בברכות עצמן מעין הברכה בסוף אומר. והנה בשו"ע חזר בו ופסק כתשובת הרשב"א [ח"ז סימן תה], ולא זכיתי להבין זה, דסוף כל ברכה היינו קודם ברוך אתה ה' אבל לאחר ברוך אתה ה' יראה דאסור, וא"כ אם יהיו לרצון מכלל הסיום הוא אסור. ועיין לבוש [סימן] קי"ד [סעיף ו] משיב הרוח הוה כסיום ברכה אריכתא, ולפי זה י"ל
13. פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תקה ס"ק ג
מכל מקום ראוי היה על ידי ישראל לחלוב לאוכל, ולא חיישינן שיאמר לעכו"ם לחלוב למשקה. ועיין פר"ח. אבל הלבוש פירש עכו"ם חולב בהמה של עכו"ם דאין הכן בשל עכו"ם. ואם כן לא פליג אהמחבר. ובב"י משמע הכריע כהרמב"ן דאפילו לגדל שרי. ובשו"ע חזר בו ואי"ה במ"א אות ג' יבואר עוד. והנה, מי שיש לו עז ופרה חולבת רק לשתות החלב מיד אין ממתין דוקא לעשות גבינות יש לצדד להקל. עיין אות א'. ומכל מקום אין
14. פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קצה ס"ק ב
דהב"י חזר כאן ממה שכתב בספרו הארוך [ד"ה וכתב] (גם שם לא החליט) ואף בית אחד בעינן נכנסו על דעת כך, הא לאו הכי אף שיש בכל חבורה זימון שלשה אין מצטרפין ואלו מזמנין לעצמן כו'. ולסברא הראשונה בב"י צריך לומר בין כשאין שלשה אז וודאי אם לא הוקבעו בכל הסעודה כו', מה שאין כן כשיש זימון בכל חבורה מצטרפין לזימון אחד אע"ג שלא הוקבעו כלל, ובשו"ע חזר מזה אף כהאי גוונא בעינן הוקבעו כו'. אבל
15. ביאור הלכה סימן שלה ד"ה * אחד הנה
להקל בזה ואין לומר דהגר"א קאי רק בנתערב בצרורות דז"א דהלא הביא דגירסת כל הראשונים בברייתא הוא ואוכל ולא כהתו' והרא"ש וממילא לפירוש הר"י דמפרש להברייתא בנתפזר אחת הנה ג"כ אין להקל ואפשר שהב"י ג"כ חזר מדבריו מדהעתיק בשו"ע תיבת ואוכל ואמנם בסיפא לענין נתערב בצרורות או בעפר בודאי אין להקל ללקטם לתוך חיקו וכסותו וכ"כ בפמ"ג דיש בזה איסור משום בורר אך לפי דבריו אם ירצה
16. ביאור הלכה סימן שמ ד"ה * ולא נתכוין
בעינן לר"ש שיהא התיקון בגוף הדבר הנקרע ע"ש בדף צ"ד ע"א ודעת הריטב"א שהובא בכ"מ פ"י מהלכות שבת דסובר דבעינן קורע ע"מ לתפור דוקא יחידאה היא וגם סוגיא דהאורג הוא נגדו וכמו שהקשה הגרע"א וגם הב"י אף דגם הוא רצה לומר כן בסימן שי"ז הרי חזינן דבשו"ע כאן חזר מזה וסתם להלכה דקורע ע"מ לתקן חייב אף שלא ע"מ לתפור וכן מוכח בפר"ח יו"ד סימן קי"ח דקורע ע"מ לתקן חייב לכו"ע ובחנם השיג עליו
17. אליה רבה סימן קסח ס"ק טז
בזה, אולי סבירא ליה לב"י דמאן דפירש (ב)[כ]עבין יבשין סבירא ליה בקרעפלי"ך דדינו כפת. והב"ח לא סבירא ליה הכי. עוד י"ל דהב"ח ושל"ה מיירי בקרעפלי"ך שלנו שנילושין בדבש דבזה לכולי עלמא מותר, אבל הב"י ושלחן ערוך קאי על הקרעפלי"ך שנילושין במים רק שנתמלאו בדבש ושומן ודו"ק וצ"ע, גם לפי זה למה לא כתבו בשלחן ערוך, ואולי חזר בנפשיה:
18. שולחן ערוך הרב אורח חיים קונטרס אחרון הלכות שבת סימן רמה הערה א (*4)
אסור, ומשמע מלשון רב שרירא דבסתמא מותר, וכן פסק בשו"ע, וכן דעת מהרי"א אלא שנסתפק בסתמא, וכן דעת הפרי חדש הל' פסח סי' ת"ן (אלא שמשמע מדבריו שכן הוא גם דעת הש"ך וזה אינו), וכן פסק בטור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד דלא כש"ך שנדחק מאד לישבם לפי שיטתו, ופשט דבריהם לא משמע הכי, והדבר ברור שהרב ב"י בשו"ע חזר בו ממ"ש בב"י כאן לדעת הרמב"ם כדעת המגיד משנה, ולכן כתב כאן בשו"ע ס"ב אם
19. שולחן ערוך הרב פסקי הסידור סדר הכנסת שבת ד"ה סדר הכנסת
אחר השקיעה הוא יום גמור ואח"כ מתחיל בין השמשות דר' יהודה והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל שאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי כמארז"ל שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ד' מילין כי כבר חזר בו הב"י בשלחן ערוך יורה דעה הלכות מילה ופסק בפשיטות דאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות וכן פסק הש"ך שם וכן פסק הפרי חדש לאורח חיים סימן תרע"ב. וטעמם ונמוקם עמהם כי רבינו תם וסיעתו
20. שו"ת גינת ורדים חלק יורה דעה כלל א סימן יז ד"ה וכמה הפריז
דאזיל לשיטתיה סבר להקל והסמ"ק שחלק ואסר לא אסר לגמרי אלא כמסתפק ולא שבקינן פשיטותיה דרבינו יונה מפני ספיקיה דסמ"ק ודברי המרדכי אינם אלא חומרא יתירה ואין לחוש לה כלל וכבר גם הוא בעצמו הרב בית יוסף חזר בו בספרו הקצר בשלחן ערוך גם בטור י"ד סימן פ"ט פסק להדיא בתבשיל של בשר שמותר לאכול אחריו גבינה ומשמע נמי דלא חייש לספיקיה דסמ"ק שכתבו בטור א"ח מדסתם בטור י"ד ולא חילק
21. שו"ת אמת ליעקב סימן נו ד"ה ורביעי בקודש
ורביעי בקודש דנמצא אצל ההרוג חותמו שחקוק עליו שמו ושם אביו ושם כהן, ומשמע נמי מדברי העדים שהכירו בלא"ה ג"כ החותם שהיה שלו, וא"כ לדעת רוב האחרונים לא חיישינן לשאלה, ואף שהב"י בתשובה מחמיר בטבעת דלא הוי סימן מובהק לסמוך עליו, מכל מקום הרי כתב הרב פני משה בח"א סימן ט"ו דבשו"ע חזר בו דכל שאין לחוש לשאלה הוי ספק, ועוד י"ל דהוי ס"ס, חדא דילמא הלכה כהנך דסוברים דלא חיישינן
22. שו"ת אחיעזר חלק א - אבן העזר סימן לב ד"ה אולם יש (*2)
בלא קנין שאני התם דמיירי לסלק השעבוד וע"ז מהני דברי שכ"מ כמו שארי מתנות שכ"מ לאח"מ אבל בודאי שצריך ג"ש =גט שחרור= להפקיע דין איסור שבו וכמש"כ הרמ"ה המובא בטיו"ד סי' רס"ז ושי' הב"י בטור שם דלכשמת א"צ ג"ש הוא בע"כ מתורת מתנת שכ"מ לאח"מ וס"ל דמהני בשל תורה ובשו"ע חזר בו, [ומש"כ הב"י שם דבעמד מיירי דאינו חוזר לפי שיצא עליו שם ב"ח ולפיכך צריך ג"ש היינו דבעמד אאפ"ל
23. שו"ת אחיעזר חלק א - אבן העזר סימן לג ד"ה (א) הנה (*2)
דלא נסתלק רק דין ממון שבו ויעוי' בטור יו"ד סי' רס"ז שהביא בשם הרמ"ה דשכ"מ שאמר באחד מאלו הלשונות כיון שמשמעותו לשון שחרור זכה מיד בגופו ואינו יכול לשעבד בו וצריך ג"ש להתירו בב"ח, ועי' בב"י ובבדה"ב ובד"מ ובב"ח שנחלקו בדין מת והב"י בשו"ע חזר בו ומפורש בדברי הב"ח שם דבין עמד ובין לא עמד צריך ג"ש יעו"ש הרי דס"ל דנסתלק השעבוד שבו משום דיצא עליו שם ב"ח אע"ג דאלו מת הי' צריך ג"ש
24. שו"ת הר צבי יורה דעה סימן רכד ד"ה ומה שהקשה (*2)
אימתי חל הגירות, וע"ז תמה כת"ר הא פסק בשו"ע דחייבים משום א"א. הנה באמת הרי לא העתיק הב"י ספיקו זה בשו"ע, וי"ל דחזר בו ופסק דיש להם שאר אם דהרי חייבין כרת משום א"א. ובכמה דוכתי מצינו דהב"י בשו"ע חזר משיטתו שבב"י וגם זה אחד מהם. ועל תמיהתו לשיטת רמב"ן א"כ למאן דאמר עובר לאו ירך אמו אמאי גלי קרא במצרית מעוברת שנתגיירה דבנה שני ותמה ע"ז כת"ר הא זה הוא גזה"כ ומה מקום להקשות על
25. שו"ת בצל החכמה חלק ג סימן קל ד"ה והנה מקור (*2)
הפסק בין ברכת הנהנין לטעימה אבל לענין קידוש לא הוי הפסק כיון דכבר הזכיר קדושת היום על הכוס יצא עכ"ל. חזינן דדעת הב"י הוא דלא בעינן טעימה כדי לצאת ידי חובת קידוש. והנה המג"א כתב שם בס"ק ל"ב דהב"י כאן בשו"ע שפסק שאם נשפך הכוס קודם שיטעם ממנו יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג חזר בו ממה שכתב בב"י דאם נשפך הכוס אין צריך לחזור ולקדש ע"ש. והנה דברי המחבר סתרי אהדדי שבתחילת
26. שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן עב ד"ה יג) אלא
ר' ירמי' מר' זירא" ומשמע דגם בשפופרת קשיא לי' מהא דא"א לפתיה"ק בלא דם] מכל זה רואים בעליל שסובר דבשפופרת עבה טמאה מפני שא"א בלא דם וכן סובר גם הגר"א ז"ל בס"ק כ"ג, אבל מ"מ מדברי הטור והשו"ע לא שמעינן מידי ויכולים שפיר לומר כהחוו"ד שהב"י חזר בו. הלום ראיתי בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' י"ד אות ח' שהביא מס' באר יעקב סי' קפ"ז משמי' דהגאון ר' ישעי' פיק ז"ל שכתב דגם הב"י לא כוון
27. שו"ת מגדנות אליהו חלק ב סימן פ ד"ה אולם המ"ב
ושגם תוס' ורש"י ס"ל דקורע ע"מ לתקן חייב, ודעת הריטב"א הנ"ל שהובא בכס"מ יחידאה הוא, וכן על הב"י פלא שכתב בסי' שי"ז דמילתא דפשיטא דאינו חייב בקורע רק ע"מ לתפור, ולהלן כתב הבה"ל (בנוגע לב"י - ואף דגם הוא רצה לומר כן בסי' שי"ז מ"מ הרי חזינן דבשו"ע כאן חזר בו ופסק להלכה דגם שלא ע"מ לתפור חייב וכו' עיי"ש).
28. שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קמה ד"ה וגם למ"ד (*2)
היינו דגזרו לשרוף כמו ששורפין במין האדוק בע"ז אבל לעולם עיקר האיסור במין האדוק משום לתא דע"ז וכעין זה מצאתי בתשובת מהר"ם שיק או"ח סי' ס"ו בראשית דברי יע"ש, ולהלכה כבר הרגיש במג"א סי' ל"ט דהשו"ע סותר עצמו דבסי' ל"ט משמע דמומר אפי' להכעיס לא הוי מין, וביו"ד סי' קנ"ח פסק דהוי מין, ולפ"ז ס"ת שכ' שורפין, אמנם כבר כ' במהר"ם שיק שם דהשו"ע חזר ממש"כ בב"י סי' קנ"ח דהני תרי מילי תלוים
29. שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לט ד"ה (ד) ניהדר
לפי שאחר שחיבר את הב"י, ראה סברא אחרת בפוסקים, וכתבה בש"ע, ושכ"כ הגאון מהריק"ש. ע"ש. וע"ע בשו"ת יוסף אומץ (סי' סט), שעינינו הרואות כמה דברים מתוקנים בש"ע, וכבר כתבנו כמה זימני שמרן הב"י חזר בו אח"כ בהיותו מחבר השלחן ערוך. ע"ש. וכ"כ החקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דק"ז רע"ב).
30. שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן יב ד"ה ו) אמנם
אז בודאי דאמרינן הכי בפה מלא, שמשום שראה אח"כ שאין דין זה עולה להלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו הוא הש"ע. ע"כ. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג, דף קלט ע"ב), כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין המובא בבית יוסף בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים ע"ז, ולכן חזר בו ממ"ש בב"י, ומשום כך השמיטו
31. שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן א ד"ה ב) וראיתי
שבבדק הבית ביאר הכל, אלא שהן בעון אבדורי אבדור ונאבדו כמה קונטריסים מכתבי הקדש של בדק הבית. ע"כ. וע"ע בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' מג) שכתב, וידוע שבכמה מקומות המצא ימצא שדעת מרן בבית יוסף נוטה לסברא אחת, ובשלחן ערוך חזר בו ונטה לסברא האחרת, ואנו אין לנו אלא דבריו שבשלחן ערוך. ע"ש. וה"נ בנ"ד נקטינן כמ"ש מרן בש"ע שאין איסור מן הדין בגילוי הראש.
32. שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן לה ד"ה ד) ולא (*3)
הוא השלחן ערוך. ע"כ. וכ"כ בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג דף קלט ע"ב), שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין שהביא בבית יוסף בשם איזה פוסקים בלי חולק, ואנו מצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על מ"ש בבית יוסף, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שבודאי מרן הש"ע שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים, ולכן חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, ומשום כך השמיטו מהשלחן ערוך. ע"ש. וע"ע בשו"ת חקות החיים פלאג'י (חלק
33. שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן כ ד"ה א) ספר (*4)
הכי בפה מלא, שמשום שראה אחר כך שאין דין זה כהלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו, הוא השלחן ערוך". ע"ש. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סימן כג דף קלט ע"ב) כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין שהביא בבית יוסף, בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן השלחן ערוך שוב ראה אחר כך דברי הפוסקים החולקים על זה, ולכן חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, ולכן
34. שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן מו ד"ה ונוסף לכך (*7)
לכן זבובים שאיסור צידה שלהם מדרבנן, כל שאינו מתכוין לצידה, אף על פי שהוא פסיק רישיה מותר. ע"כ. וכן כתב בשו"ת זכור ליצחק הררי (סימן פו), שנראה שמרן השלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף לחוש לדברי בעל התרומה והמרדכי, ולכן השמיט דין זה מהשלחן ערוך, מפני שסובר כדעת התרומת הדשן שפסיק רישיה בדרבנן מותר. ע"כ. אולם לפי מה שהוכחנו להדיא מהתוספות (שבת קג סע"א) דפסיק רישיה
35. שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן לח ד"ה והנה בברכות
שטעה בברכת יוצר בענין שצריך לעבור אחר תחתיו, אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק הראשון. הגה, דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך. וכתב המחצית השקל שם סק"ו, שמרן השלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, וסבירא ליה שהעיקר כדברי הפוסקים שהביאו דברי הירושלמי להלכה. ע"ש. ואפשר עוד שמרן השלחן ערוך עינו ראתה דברי עוד ראשונים שכולם הביאוהו להלכה, ולכן רוח
36. שו"ת עטרת פז חלק א כרך א - אורח חיים סימן יד ד"ה [ואפילו אם (*2)
ברכי יוסף בשיו"ב חאור"ח (סי' סא, סק"ב) וכ"כ כמה מהאחרונים בביאור דברי מרן, עי' בשו"ת יבי"א ח"ה, חאור"ח (סי' כז, אות ב), ובח"ו חאור"ח (סי' טו, אות ב), וחיו"ד (סי' ה, אות ב). והכא נמי י"ל דאע"ג דבב"י היתה דעתו של מרן לומר דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאורייתא, בשו"ע חזר בו כמתבאר מדבריו בסימנים הנ"ל, אולם האמת היא דקרוב לומר יותר כביאור הנ"ל, דאע"ג שמרן בב"י נטה קו משיטת הרמב"ם
37. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה סימן ד ד"ה וראה לרב (*3)
שכתב נמי כיו"ב דאין סדר למשנה ולאו ברירא מילתא דמרן ז"ל חיבר את השו"ע אחר בדק הבית די"ל לפעמים זה קודם ולפעמים זה. יעו"ש. ומעתה כיון שכך הוא הכ"נ בנידון דידן י"ל דאין שום ראיה מכך דבדבריו בשו"ע נקט לשון דיעבד ובדבריו בבדק הבית מבואר דס"ל דמותר אף לכתחילה, ונאמר דבשו"ע חזר בו מבדק הבית, דאפשר לומר דמה שכתב בשו"ע הוא קודם החזרה והיינו כדעתו בבית יוסף, ואח"כ כתב את דבריו
38. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה, הערות סימן ד הערה ב ד"ה [והנה לגבי (*4)
אם כ"מ או שו"ע ונ"מ היכא דימצא סתירה בניהם, והביא שמדברי רבינו החיד"א בברכ"י יו"ד (סוס"י שלג) ומדברי הגר"ח פלאג'י בס' נשמת כל חי ח"ב (דף ח ע"ד) מבואר דמרן חיבר קודם את הכ"מ ואח"כ את השו"ע, ושכן מבואר כיו"ב מדברי השבות יעקב (ח"ג סי' לה) שכתב כאשר ירד מרן לעומקא דדינא לסדר הדברים בשו"ע לקבוע הלכה למעשה חזר בו מכל מה שפירש בב"י ובכ"מ ופירש דברי הפוסקים על נכון, והרי מבואר
39. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה, הערות סימן יד הערה ד ד"ה מ"מ למטוניהו (*2)
אם בדבר שבב"י תמה עליו, דבזה הוא דאיכא למימר דמשום הכי השמיטו בשו"ע. ע"ש בדבריו. וע"ע למו"ר שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' לט אות ד) שהביא שם את דברי האחרונים דאם הביא מרן דין בב"י ובשו"ע השמיטו ומצאנו פוסקים החולקים על דין זה, י"ל שמרן חזר בו מהאי דינא כיון שראה לדבריהם של הפוסקים הללו שחולקים על הדין המובא בב"י. ע"ש. וראה גם בדב"ק בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' מו
40. שו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה, הערות סימן יד הערה ד ד"ה ובפרט שכלל (*5)
ובפרט שכלל גדול הוא בידינו דדחוק לומר שמרן בשולחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף, וכל כמה דאפשר להשוותם ולומר דלא חזר בו עבדינן, וכעין שכתב הגאון מהרמ"ך בשו"ת שואל ונשאל ח"ב (חאו"ח סו"ס כז) וז"ל שם: ואם כן מהיכי תיתי לומר דחזר בו בשולחן ערוך [ממה שכתב בבית יוסף] אדרבה מסתמא מוקמינן לדבריו אחזקתייהו שאין כאן חזרה כל כמה שאפשר, ואם אמרו אפושי פלוגתא לא מפשינן כל שכן
חיים כתב: 29. שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לט ד"ה (ד) ניהדר
לפי שאחר שחיבר את הב"י, ראה סברא אחרת בפוסקים, וכתבה בש"ע, ושכ"כ הגאון מהריק"ש. ע"ש. וע"ע בשו"ת יוסף אומץ (סי' סט), שעינינו הרואות כמה דברים מתוקנים בש"ע, וכבר כתבנו כמה זימני שמרן הב"י חזר בו אח"כ בהיותו מחבר השלחן ערוך. ע"ש. וכ"כ החקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דק"ז רע"ב).
30. שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן יב ד"ה ו) אמנם
אז בודאי דאמרינן הכי בפה מלא, שמשום שראה אח"כ שאין דין זה עולה להלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו הוא הש"ע. ע"כ. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג, דף קלט ע"ב), כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין המובא בבית יוסף בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים ע"ז, ולכן חזר בו ממ"ש בב"י, ומשום כך השמיטו
מורה צדק כתב:ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.
אורייתא! כתב:מורה צדק כתב:ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.
הרב המורה...
מחכם אנו לתשובתך!
צh33 כתב:אנסה להטות את הדיון למשהו יותר תואם פורומים
כמה שנים יש בין חיבור הב"י לחיבור השו"ע?
אגב סליחה על הבורות
מורה צדק כתב:ועוד האריך בזה בשו"ת יבי"א להוכיח שלא כדבריהם, וכתב שאילו היה יודע הגאון ר' בן ציון מכל האחרונים הנזכרים, היה חוזר בו, ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם,
חיים כתב: 29. שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לט ד"ה (ד) ניהדר
לפי שאחר שחיבר את הב"י, ראה סברא אחרת בפוסקים, וכתבה בש"ע, ושכ"כ הגאון מהריק"ש. ע"ש. וע"ע בשו"ת יוסף אומץ (סי' סט), שעינינו הרואות כמה דברים מתוקנים בש"ע, וכבר כתבנו כמה זימני שמרן הב"י חזר בו אח"כ בהיותו מחבר השלחן ערוך. ע"ש. וכ"כ החקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' נג דק"ז רע"ב).
30. שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן יב ד"ה ו) אמנם
אז בודאי דאמרינן הכי בפה מלא, שמשום שראה אח"כ שאין דין זה עולה להלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו הוא הש"ע. ע"כ. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג, דף קלט ע"ב), כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין המובא בבית יוסף בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים ע"ז, ולכן חזר בו ממ"ש בב"י, ומשום כך השמיטו
הוגה כתב:מורה צדק כתב:ועוד האריך בזה בשו"ת יבי"א להוכיח שלא כדבריהם, וכתב שאילו היה יודע הגאון ר' בן ציון מכל האחרונים הנזכרים, היה חוזר בו, ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם,
אמנם גם אם הנ"ל היה יודע מכל האחרונים הלא נזכרים, היה חוזר בו ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם...
מגוחך.
אורייתא! כתב:והנה שו"ע זה שעליו מדבר רבינו נדפס בונציא בשנת שכ"ה (והוא הדפוס הראשון של שלחן ערוך. והוא נדיר מאוד), ובסוף חלק אורח חיים כתוב שהשלימו בבריא בשנת חשב"ה, אבל בסוף כל השלחן ערוך כתוב שבשלימו ב"ליל ששי י"ו לאדר ראשון שנת עדותיך שיח"ה [שכ"ג] לי". וכיון שכולו נדפס כאמור בשנת שכ"ה סביר להניח שמשנת שט"ו עד שכ"ה
אורייתא! כתב: וא"כ אין מקום לספק כלל שבודאי הגמור שבדק הבית נשלם עם השלחן ערוך יחד, כמעט באותה שנה, שהרי שלחן ערוך נדפס בשנת שכ"ה, וגם בית יוסף דפוס שני שמרן כתב שרצה להכניס בו את בדק הבית נדפס שכ"ד שכ"ה ושניהם בונציא, א"כ ללא ספק היה מתקן בשלחן ערוך כל דבר חזרה. ולא יעלה על הדעת כלל לחשוב שחבר את השלחן ערוך וחזר בו מכמה דברים בטרם שמסר אותו לדפוס ולא טרח לתקן הדבר..
אך מה שכתבנו בעניותנו הנה אמת דזמנין דש"ע מאוחר וזמנין מוקדם וכן כ"מ וב"י וכן כ"מ ובדק הבית. א"נ דזמנין תקן מ"ש קודם וזמנין לא הוה אדעתיה לגודל המלאכות דעסיק בהו ועול התלמידים ובעלי הדין...
מורה צדק כתב:אם אין לך מה להגיד, מוטב שתניח לקולמוס.
חד ברנש כתב:כידוע, לא פעם ההלכה בשו"ע אינה עולה בקנה אחד עם מסקנת המשא ומתן ההלכתי שב'בית יוסף'.
וכבר תמהו על כך סמוך מיד לאחר הדפסת השו"ע (זכרוני שבספרו של מ' בניהו, יוסף בחירי, ישנה התייחסות לכך).
האם מישהו אסף את כל הסתירות (והסתירות-לכאורה) וריכז הרבה מהם למקום אחד?
האם ישנו איזה בירור מקיף לתופעה זו?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 251 אורחים