צופה_ומביט כתב:יאיר כתב:אכן, מאומות אחרות.
תערובת מלשון ערב (ערב רב - תערובת גויים רבים) כמו מכת ב'ערוב' - תערובת חיות
(גרים הוא במובן 'מושאל' כאלו שרצו להיות חלק מעם ישראל)
לגבי "רב" לענ"ד אין הכוונה למספר המינים (האומות) שהיו באותה תערובת (כמדומני איתא בחז"ל שהיו בהם חמש אומות), אלא לכמות האנשים, שאותו "ערב" (תערובת) היה "רב" בכמותו. לא זניח, אלא מספר משמעותי מאד ביחס למספר בני ישראל.
עליך עיננו כתב:אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.
עליך עיננו כתב:אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.
למה לא? 'תבן אתה מביא לעפרים' וכו'.נשגב שמו כתב: . . והאם זה יכול לעולת בקנה אחד עם המכילתא והת"י שהביאו דלעיל?
לפי הבנתי, כוונתו להקשות על הריבוי המופלג.עליך עיננו כתב:במכילתא לא כ' שהיו משאר אומות, אלא רק שהיו רבבות
נשגב שמו כתב:איתא בזוהר ב' קצא א: תא חזי כתיב, וירא העם כי בשש משה, מאן העם, אינון ערב רב, מאן ערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב, והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו, ואילו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הכי הוה ליה למכתב, ערב רב עלו אתם, לפי ערבוביא דלהון, אלא (שמות יב לח) ערב רב עלה אתם, עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו ויעשו גם הם חרטומי מצרים, דבעו למיקם לקבל פליאן דקב"ה כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים, אהדרו לגבי משה, אמר ליה קב"ה למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא, כיון דחמו גבורתא דילך בעו לאיתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה. אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון יונוס וימברוס, וכו'. [הראני הגריח"ס שליט"א].
וראה הגהות נצוצי זהר שם וזה דבר חדש שהערב רב היו חרטומי מצרים והאם זה יכול לעולת בקנה אחד עם המכילתא והת"י שהביאו דלעיל?
עליך עיננו כתב:אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא. ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.
צופה_ומביט כתב:[אגב, אחד הפלאים הוא השם "יהודית" עוד לפני שנולד יהודה, בפרשת תולדות (בראשית כו, לד), ומבאר רש"י מדוע קרא לה עשו כך? כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה יג, א), וז"ל רש"י בפרשת וישלח (לו, ב) "אהליבמה - היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו". ופלא, בשלמא לאחר שנולד יהודה, והיתה ממלכת יהודה (על שמו ושם נחלתו והמלכים שבאים ממנו), ונקראו כל ישראל הגולים לבבל על שמה "יהודים" (כי את ממלכת ישראל הגלה סנחריב עוד קודם) ואפילו שפה עברית נקראה "יהודית" (מלכים ב, יח וקאי על ממלכת יהודה עיי"ש), מובן שכל מי שמחזיק באמונת ישראל נקרא "יהודי". אבל כאן מדברים עשרות שנים לפני שיעקב התחתן, ויהודה טרם נולד, וכבר קיימת בעולם המילה "יהודי" כתואר לכופר בע"ז. ונראה מזה (וכמו שכבר כתבו בספרים) ששורש המילה "יהודי" הוא שם "הויה", היינו "איש הויה", "שייך להויה", וכיו"ב. וכאמור, היא היא הגירות של לפני מתן תורה]
לייטנר כתב:כותב בקצרה, כי כבר דובר על כך כאן בעבר.
יש לשים לב
ערב רב = אספסף
הדמיון קיים הן במשמעות והן בהכפלת שתי האותיות האחרונות. כך גם מתרגם אונקלוס את המילה 'אספסף' - 'הערברבין'.
להפיכה לשתי מילים, השוו ל'לחפר פרות' (ישעיה ב כ), שהכוונה ל'לחפרפרות'.
צופה_ומביט כתב:עליך עיננו כתב:אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.
ייש"כ. זכרתי משהו כזה אבל לא רציתי לכתוב בלי לבדוק, ולא היה סיפק בידי לבדוק.
לפי"ז נוסף נופך במילה "רב", הכוונה לא "רב" בסתם, רבים, אלא "רב ביחס ל-", והיינו "רבים יותר מישראל".
נשגב שמו כתב:איתא בזוהר ב' קצא א: תא חזי כתיב, וירא העם כי בשש משה, מאן העם, אינון ערב רב, מאן ערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב, והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו, ואילו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הכי הוה ליה למכתב, ערב רב עלו אתם, לפי ערבוביא דלהון, אלא (שמות יב לח) ערב רב עלה אתם, עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו ויעשו גם הם חרטומי מצרים, דבעו למיקם לקבל פליאן דקב"ה כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים, אהדרו לגבי משה, אמר ליה קב"ה למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא, כיון דחמו גבורתא דילך בעו לאיתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה. אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון יונוס וימברוס, וכו'. [הראני הגריח"ס שליט"א].
וראה הגהות נצוצי זהר שם וזה דבר חדש שהערב רב היו חרטומי מצרים והאם זה יכול לעולת בקנה אחד עם המכילתא והת"י שהביאו דלעיל?
צופה_ומביט כתב:לייטנר כתב:כותב בקצרה, כי כבר דובר על כך כאן בעבר.
יש לשים לב
ערב רב = אספסף
הדמיון קיים הן במשמעות והן בהכפלת שתי האותיות האחרונות. כך גם מתרגם אונקלוס את המילה 'אספסף' - 'הערברבין'.
להפיכה לשתי מילים, השוו ל'לחפר פרות' (ישעיה ב כ), שהכוונה ל'לחפרפרות'.
ראה גם בתורה שלמה שמות יב אותיות תקפח-תקפח.
וראה שם אות תקפה שבנחמיה יג, ג כתיב "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל", וכתב שהכוונה אספסוף.
אמנם יל"ע בהא גופא. ראה רש"י בנחמיה שם שכתב: "כל תערובות העכו"ם כמו וגם ערב רב עלה אתם". ושאר מפרשים כתבו (על פי הנאמר שם בפרק) שהיו אלה מבני עמון ומואב.
וכוונתי שיל"ע האם "ערב" הוא על שם "שהתערבו בישראל" ולפי זה אפילו אם היו כולם מבני אומה אחת עדיין יוצדק שמם "ערב" (אמנם לפי"ז המשמעות היא שהם מעטים מישראל, הם התערבו בישראל, "האספסוף אשר בקרבו", ולא שהם רבים כ"כ עד שישראל נבלעים בהם). או ש"ערב" הוא ע"ש שהם בעצמם תערובת אומות שונות (ולפי זה יתכן שהיו רבים מישראל).
וכשנעיין בלשון "אספסוף" בעצמו - חושבני שבו בעצמו יל"ע כך. אין ספק שזהו לשון "אסיפה והוספה", כלומר "אלה שנוספו על ישראל / לישראל", אבל הכפל "אספסוף" משמע "נוספו כאלה ונוספו כאלה", "נוספה קבוצה שהיא בעצמה אוסף של כמה מינים", כלומר שהיו בעצמם תערובת של אומות שונות, כך שא"א לומר ש"אומה פלונית נוספה על ישראל" אלא היו "אוסף של נאספים ונוספים", ומכאן "אספסוף".
אמנם אולי אי"ז הכוונה "אספסוף", אלא שהכפל הוא כפל של הקטנה, ובא לומר לשון זלזול, שלא היתה זו התווספות אמיתית וכנה, אלא גרים גרורים ספחת לישראל.
מה שבאתי להראות, שמה שנחליט ש"ערב רב" הכוונה "אספסוף", עדיין לא פותר לנו את השאלה האם היו כאן תערובת כמה אומות או לא, וגם על "אספסוף" בעצמו יש לדון ולהסתפק בזה.
עליך עיננו כתב:ייש"כ על המקור.
במכילתא לא כ' שהיו משאר אומות,אלא רק שהיו רבבות
אבל יש שאומרים שהיו גם משאר אומות כדברי הר' צופה ומביט לעיל שהביא ראיה לזה מבית השבי.
ואולי כך משמע מרש"י
עליך עיננו כתב:האם הערב רב נתגיירו לפני קבלת התורה?
ראיתי שמובא באשכול אחר שהשיעבוד היה תנאי לקבלת התורה ולכן בני משה לא נכחו שם (לפי שיטה אחת) ומה עם שאר הגרים שלא נשתעבדו?
עליך עיננו כתב:אכן כך נראה שהיו מספרם רב בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא.ויש בזה מח' במכילתא י"א שהיו מאה עשרים מ"מ היו לפחות כפול מיוצאי מצרים.
אולי אפשר לדרוש כך בתיבת "וחמושים", כי מספרם של בנ"י היה אחד מחמש בערב רב.בתרגום יונתן כ' שהיו מאתים ארבעים ריבוא
ניים ושכיב כתב:צופה_ומביט כתב:[אגב, אחד הפלאים הוא השם "יהודית" עוד לפני שנולד יהודה, בפרשת תולדות (בראשית כו, לד), ומבאר רש"י מדוע קרא לה עשו כך? כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה יג, א), וז"ל רש"י בפרשת וישלח (לו, ב) "אהליבמה - היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו". ופלא, בשלמא לאחר שנולד יהודה, והיתה ממלכת יהודה (על שמו ושם נחלתו והמלכים שבאים ממנו), ונקראו כל ישראל הגולים לבבל על שמה "יהודים" (כי את ממלכת ישראל הגלה סנחריב עוד קודם) ואפילו שפה עברית נקראה "יהודית" (מלכים ב, יח וקאי על ממלכת יהודה עיי"ש), מובן שכל מי שמחזיק באמונת ישראל נקרא "יהודי". אבל כאן מדברים עשרות שנים לפני שיעקב התחתן, ויהודה טרם נולד, וכבר קיימת בעולם המילה "יהודי" כתואר לכופר בע"ז. ונראה מזה (וכמו שכבר כתבו בספרים) ששורש המילה "יהודי" הוא שם "הויה", היינו "איש הויה", "שייך להויה", וכיו"ב. וכאמור, היא היא הגירות של לפני מתן תורה]
[וע"ד הפשט, שורש המילה יהודי הוא מיהודה (כמו שכתבת מעיקרא), שהוא ע"ש הפעם אודה את ה'. והענין הוא שהודאה על הטובות היא הודאה על האמת, ועל כן נקראת "הכרת" הטוב, שמכיר שעשו לו טובה. ולכן גם יהודה נקרא על שם ההודיה שהודתה לאה לה', וגם כל הכופר בע"ז נקרא יהודי ע"ש שמודה בקב"ה].
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 78 אורחים