יהודה בן יעקב כתב:פשוט לך שזה עיקר מצות סיפור יציאת מצרים.
שומע ומשמיע כתב:אז מה באמת הפשט שבהגדה כל האריכות היא לא במכות, ומהכות מובאות בקיצור, אפילו הייתי אומר 'רשימה'?
סגי נהור כתב:סדר ונוסח ההגדה הוא קריאת סיפור יציאת מצרים בדרכם של חז"ל, היינו בדרך של דרישת הכתובים.
ומזה עולה ברור שסיפור ביציאת מצרים היינו - 'ללמוד' את הסיפור.
וכמו בכל תחום לימוד, אנו מתבססים על דברי חז"ל ובכל דור ודור הולכים ומעמיקים עוד ועוד במשמעות דבריהם.
בעיני שימת הדגש רק על השאלה איפה בדיוק גירד לפרעה בגב במכת שחין היא דבר המביא לידי גיחוך.
'מה לעשות', שכפופים אנו לרבותינו הפוסקים דבתראי אינון, ומפיהם אנו חיים; בהם לא נזכר - כמדומה - דבר בנושא זה (מלבד מי שאין בידו נסח ההגדה, שיאמר הפרשיות דיצי"מ - ראה שו"ע אדה"ז סו"ס תעג, וש"נ).צופה_ומביט כתב:אני לא כ"כ מבין את הדיון... הרמב"ם הלוא כתב דברים ברורים...
צופה_ומביט כתב:אני לא כ"כ מבין את הדיון... הרמב"ם הלוא כתב דברים ברורים...
סהמ"צ עשה קנז "היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן, בתחלת הלילה, כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם, ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם, ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו – יהיה יותר טוב. כמו שאמרו, וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".
הלכות חו"מ פ"ז "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן" ["בליל חמישה עשר בניסן" חוזר על "מצות עשה של תורה לספר", וכמש"כ האדרת, וכמפורש בדבריו הנ"ל בספר המצוות, וכך העתיק החינוך במצוה כא]. "וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח".
עוד שם "לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן".
"וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע כך וכך היה".
"מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ובנפלאות שנעשו לנו ובחירותנו".
ספר החינוך מצוה כא: "וענין המצוה שיזכור הנסים והעניינים שארעו לאבותינו ביציאת מצרים ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם".
עליך עיננו כתב:השאלה היא למה כל הנ"ל לא הזכיר כמעט בעל ההגדה וסמך על זה שנלמד רמב"ם..
לבי במערב כתב:'מה לעשות', שכפופים אנו לרבותינו הפוסקים דבתראי אינון, ומפיהם אנו חיים; בהם לא נזכר - כמדומה - דבר בנושא זה (מלבד מי שאין בידו נסח ההגדה, שיאמר הפרשיות דיצי"מ - ראה שו"ע אדה"ז סו"ס תעג, וש"נ).צופה_ומביט כתב:אני לא כ"כ מבין את הדיון... הרמב"ם הלוא כתב דברים ברורים...
צופה_ומביט כתב:
קשה בעיני לומר שמה שמפורש ברמב"ם ו"לא נזכר" בבתראי - אומר שהם חלקו על הרמב"ם ואין הלכה כמותו. הם לא הביאוהו וחלקו עליו, אלא כלל לא התייחסו לנושא, יתכנו לזה כל מיני סיבות, והרמב"ם דיבר ברור, אז "אין ספק מוציא מידי ודאי". מהכ"ת להוציא מזה ש"אין הלכה כמותו".
צופה_ומביט כתב:אני לא כ"כ מבין את הדיון... הרמב"ם הלוא כתב דברים ברורים...
סגי נהור כתב:צופה_ומביט כתב:אני לא כ"כ מבין את הדיון... הרמב"ם הלוא כתב דברים ברורים...
אצל הרמ"ק יש פירוט מלא של החמישים מכות והר"נ מכות שלקו על הים (מרתק!), כך שהרוצה יכול לעסוק שעות ארוכות בכל מיני מכות וחולאים שקיבלו המצרים. בעיניך זהו הקיום השלם של מצות הסיפור ביציאת מצרים?
בעיני לא, ולפענ"ד - גם בדברי הרמב"ם לא נמצא כזאת.
אפילו כשמדובר בסיפור היסטורי גרידא, שאל היסטוריון ויגדך שכדי לתפוס את המאורע לא די בשינון הפרטים והתאריכים אלא יש להבין היטב את משמעותן של ההתרחשויות, את היקפן ואת השפעתן, ובלאו הכי ה"סיפור" אינו בידך.
על אחת כמה וכמה בעניננו, שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וצריך שיאמר ואותנו הוציא משם, וזהו כל מעשה לילה זה, אזי צריך לספר את סיפור יציאת מצרים באופן שיגע בלבבו של האדם כך שיבין ויחוש את לקחו ומשמעותו לדורות, וידע ויכיר "מה נשתנה הלילה הזה" בחייו שלו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים