גל של אגוזים כתב:מה בכך דכתותי מיכתת שעוריה הרי חמץ אסור במשהו.
עזריאל ברגר כתב:לא מחכמה שאלת על זאת.
גל של אגוזים כתב:חמץ אסור באכילה במשהו מה"ת דח"ש אסור מה"ת [והרמב"ם נקט לשון זו לגבי איסור אכילה במשהו בפ"א ה"ז]
גל של אגוזים כתב:מה בכך דכתותי מיכתת שעוריה הרי חמץ אסור במשהו.
כעין שאילתא דידך היה לי בדברי מהר"ם חלאוה שכתב דמאחר שביטלו הוה כעפר וע"כ אינו עובר בב"י וב"י והק' א"כ למה עובר באכילתו ותי' דאחשביה ע"ש. והנה אם אכלו בשוגג ג"כ אחשביה אך אם אכלו בתערובות הרי לדברי ה"ר יקיר שהובא בתוס' בכ"מ ל"ש בזה אחשביה ויפטור מאכילת חמץ. וצע"ק וי"ל.
עזריאל ברגר כתב:גל של אגוזים כתב:חמץ אסור באכילה במשהו מה"ת דח"ש אסור מה"ת [והרמב"ם נקט לשון זו לגבי איסור אכילה במשהו בפ"א ה"ז]
כן הוא בכל איסורי אכילה. אבל אין לוקין עליו ואין מביאין קרבן עליו אלא בכזית.
א מבקש כתב:ולפי זה אף בחמץ, אף שדינו שריפה, אך כיון שפירורים מתלקטים לאיסור, ולא בעי כזית שלם, לא אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעוריה. וכ"כ
כתב סברא זו הקהילות יעקב [סוכה סי' כה] שמחלק בפשיטות, דכתותי מיכתת שיעוריה לא אמרינן אלא היכא דבעינן שיעור שלם אבל כל
היכא שאין אנו צריכים אלא שיעורא בכמות לא אמרינן הכי , כי כל המשהו מצטרף יחדיו לשיעור כזית. ועיין בחי' רבי חיים הלוי
[פי"ז משבת ה"ב].
אליהו בן עמרם כתב:א מבקש כתב:ולפי זה אף בחמץ, אף שדינו שריפה, אך כיון שפירורים מתלקטים לאיסור, ולא בעי כזית שלם, לא אמרינן ביה כתותי מיכתת שיעוריה. וכ"כ
כתב סברא זו הקהילות יעקב [סוכה סי' כה] שמחלק בפשיטות, דכתותי מיכתת שיעוריה לא אמרינן אלא היכא דבעינן שיעור שלם אבל כל
היכא שאין אנו צריכים אלא שיעורא בכמות לא אמרינן הכי , כי כל המשהו מצטרף יחדיו לשיעור כזית. ועיין בחי' רבי חיים הלוי
[פי"ז משבת ה"ב].
אכן מר צודק לכאו', ולזה רמזתי במה שכתבתי ב"מאמר המוסגר":
"(ובמאמר המוסגר, יש להעמיד לכאו' את דברי אבי המהר"ם מינץ כשיטות הראשונים – כהבעל המאור ועוד, דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם שאין לחפצא דאיסור שיעור בכלל "כמאן דליתיה", ולא כשיטת הראבי"ה – בשו"ת אלף ק"מ – דגדר "כתותי מיכתת שיעוריה" גורם לחפצא דאיסור להחשב כמפורר וחתוך לחתיכות, שאין בהן שיעור של האיסור)."
כלומר, כל דברי האחרונים שהזכרת אינם אלא לפי שיטות הראשונים ד"כתותיה מיכתת שיעוריה" נחשב לחתוך ומפורר, כדעת הראבי"ה.
אולם לאו כו"ע מסכימים לזה, אלא יש ראשונים שמשמע מדבריהם ואף חלקם כתבו מפורש שזה כ"מאן דליתיה".
את פירוט השיטות בגדר כתותיה מיכתת שיעוריה ניתן למצוא גם באנצ"ת בערך זה, ובעוד ספרי מלקטים.
סייג לחכמה כתב:לענ"ד הקלושה זה ברור לכל שאם יאכל במזיד יתחייב מכיון שאז אין דעתו עוד לבערה, א"כ זהו מה שהתורה חייבה את האדם בשוגג מכיון שבאופן זה ובשיעור זה יתחייב במזיד כרת על אף שעתה הוא שוגג ?
אליהו בן עמרם כתב:סייג לחכמה כתב:לענ"ד הקלושה זה ברור לכל שאם יאכל במזיד יתחייב מכיון שאז אין דעתו עוד לבערה, א"כ זהו מה שהתורה חייבה את האדם בשוגג מכיון שבאופן זה ובשיעור זה יתחייב במזיד כרת על אף שעתה הוא שוגג ?
כפי שכתבתי לעייל, וכן עולה מדברי המהר"ם מינץ, פשוט וברור לכאו' שאם אכלו במזיד נחשב כמי שחזר בו ואין דעתו לבערו, וחוזר לשיעורו.
ותוך כדי כתיבת הדברים הסתפקתי, מה הדין באכלו בשוגג, האם נחשב עדיין כמי שדעתו לבערו, או לא.
מצד אחד - לגבי ה"חפצא" הזה שהוא אוכל כעת, הרי אין דעתו לבערו (לפי טעות מחשבתו, שאינו חמץ).
מצד שני - אם היה יודע שהוא חמץ, הרי נשאר בדעתו שרוצה לבערו, ולא נשתנה דעתו בענין זה.
סייג לחכמה כתב:כוונתי דכל שוגג שחייבה עליו התורה קרבן היא, דכיון שבצורה זאת כשהוא במזיד חייב עליו כרת, א"כ גם כאן כשאוכל כזית כזה במזיד חייב עליו כרת א"כ אף בשוגג כן.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 60 אורחים