בפאת מטה - מלמד שלא נשתייר מהם אלא אחד משמונה שבהם, ושאר ערש היכן הוא? - בדמשק, לקיים מה שנאמר (עמוס ה): "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק".
ושמעתי משמו של ר' מנחם זצ"ל, שהיה מפרש זו "אחד משמונה", שלא נאמר "פאת" אלא "בפאת מטה", במקצתה, באחת משתי רוחות של פאה, והיא שמינית של מטה, שהרי ארבע פאות יש, ושתי רוחות לפאה.
דבר אחר מצאתי בדברי ר' מאיר זצ"ל:
בפאת מטה - בעון אחזיה בן אחאב ששלח לדרוש (מלכים ב א ב): "בבעל זבוב אלהי עקרון האחיה מחלי זה".
ובדמשק ערש - בן הדד מלך ארם, שלח לדרוש באלהי ישראל (מלכים ב ח).
ולערב אסורין בכדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו הא לאחר כן מותרים אפילו לערב ראשון נמי אע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרין ממה נפשך אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו בחול.
כן דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה מההוא בר טביא דעירובין (דף לט:) ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל דף ד:) אלמא האחד חול הוא וממה נפשך מותר. ולא זכיתי לשאול את פי רבינו יעקב בדבר זה כי היו נוהגים בו היתר במקומינו והיה לי דבר פשוט, ולאחר פטירתו של רבי, שמעתי את רבינו יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יו"ט שני, וכל אנשי עירו כמותו. וגם הלכות גדולות אוסרים כן.
ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר. וכל טעמו אינו אלא מדנקט בכדי שיעשו בלילה הראויה לעשיה קאמר, ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול. ותדע, מדלא קאמר לערב של שני אסורים בכדי שיעשו, לערב הראשון קאמר.
ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס והורה כן ונחלק עליהן:
ה"ג, נומי ר"ש בדבר שדרכו לאכול חייב, וכך שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב. ול"נ, שכך פירש ר' משולם בר קלונימוס גאון בשעת מיתתו, נומי ר"ש, כמו "אמר ר"ש" ובספרים היה כתוב הדם ועמו.
ורבינו קלונימוס אביו של רבי משולם הגיה כלשון שני בשעת פטירתו, והסופר טעה בין עלה לעולה. ושלשה דברים הגיה כמפי נבואה בשעת פטירתו, זאת ועוד אחרת, שהיה כתוב בספרים בפרק בית שמאי בזבחים (דף מה:) דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול חייבין עליהם משום נותר וטמא חוץ מן הדם ונומי רבי שמעון מחייב בדבר שדרכו להיאכל, פי' - אמר רבי שמעון. ועוד הגיה בשבועות (דף יב:) שהיה כתוב בספרים קרבנות ציבור סכין מושכתן למשהו, ולא היו יודעין מהו. ואמר, דגרסינן למה שהן:
ישבב הסופר כתב:אחרי כל הנ"ל, אינני יודע מראה מקום לפיוט בו כתוב מה שפירש רש"י בביצה, והרבה פיוטים נאבדו, אם כי יתכן שצדק הגרי"ב בהגהתו.
הבונה כתב:ברש"י יומא כט: כותב: ולי נראה דלא גרסינן פסולה ... והכי נמי גרסינן בפי' הר"ח איש רומי...
והכונה שם לפי' רבנו חננאל כמו שיראה המעיין בפי' הר"ח אלא שמגיהי דפוס וילנא, לא עיינו ברש"י שבאותו עמוד, והוסיפו בפנים הר"ח בסוגריים מרובעות [פסולה], וכבר העירו שם בהוצאת עו"ה שטעות בידם.
אגב בטקסט שבבר אילן (שבמסכת זו מקורו ממהדו' שטיינזלץ) פתחו בטעות ר' חנינא איש רומי, וכמו שמופיע בדפוסים בטעות ברשב"ם בב"ב (דף ל.) ושם הגיה הרש"ש (כמובא בהגו"צ של עו"ה) שצ"ל רבנו חננאל איש רומי, וכן הוא בדפוסי לובלין וונציה, וכן מופיע במפורש גם לפנינו להלן בפי' הרשב"ם (דף פו:).
ואין לומר שהרש"י הנ"ל ביומא הוא הגה"ה שהרי מוקף בסוגריים מרובעות, כי הביאו שם בהגו"צ של עו"ה שקטע זה הוא מרש"י ישן שהביאו הראשונים והמהרש"א.
הגהמ כתב:בעברי מקופיא על העמודים שהעלה חכם באשי למעלה ממחקרי י' ת"ש, ראיתי שהכינוי 'איש רומי' שהעניקו רבותנו הצרפתים לרבנו חננאל בא בגלל דבריו הרבים שמצאו ממנו בס' הערוך שיחברו רבנו נתן 'איש רומי'. ואין בידי העמודים מאותו ספר שציינו ע"ז (ואם יועיל ח"ב בטובו להעלם לכאן תע"ב) להווכח אם כנים הדברים אבל אם אמת הוא אזי לא יתכן שגם רש"י יכנהו כן שהרי רש"י לא ראה את ס' הערוך כאשר העלה הגאון ריח"ס בדבריו שצירף חיים למעלה. (ואף שלא הביא הוכחות פנימיות לזה רק ממה שלא נזכרו דבריו בגוף פירוש רש"י, אמנם מצאתי כמה מקומות בדברי רש"י שנראה מהם שלא היה לפניו ס' הערוך כגון בגיטין דף לד: בד"ה והלכתא כנחמני יעו"ש בגה"ש ואכמ"ל.)
יין המשמח כתב:בתחילת יחזקאל (אם אין זכרוני מטעני)
רש"י מביא שתלמיד א' אמר לו בלשון "רוסיא".
ישבב הסופר כתב:לכאורה כוונת רש"י לאחד ממשפחת הקלונימוס שמושבם היתה בעיר לוקא שבארץ לומברדיה, עד שהביא המלך קרל הגדול את רבי משה הגדול מלוקא למגנצא כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' כ"ט. רובם ככולם כתבו פיוטי יוצר וקרובות שנפוצו בכל המנהגים, ובעיקר באשכנז. מפייטני משפחה זו ידועים - רבנא משולם בן רבנא קלונימוס [שכתב עליו רגמ"ה בתשובה "ידענו שחכם גדול היה ויסד פיוטים רבים"], רבי משה בן קלונימוס בעל "אימת נוראותיך", וגם מופיע בפיוט הנ"ל לפסח השם "חננאל בן קלונימוס", ורבו הביאורים בזה. עוד מצאנו פיוטים לרבי יקותיאל בר קלונימוס, וגם רבי קלונימוס הזקן חיבר פיוטים. [על תולדות משפ' קלונימוס וסדר דורותיהם נשפך דיו רב, ואכ"מ].
יש לדייק בלשונו של רש"י שכתב אחד מ'גאוני' לומברדיא. כינוי זה מורה, לכאורה, על דמות שהיה חי בלומברדיה בתקופה קדומה מספיק שרש"י כינהו גאון. מעניין מאוד, שבזבחים דף מה: כינה רש"י את רבינו משולם בן רבינו קלונימוס בכינוי גאון.אחרי כל הנ"ל, אינני יודע מראה מקום לפיוט בו כתוב מה שפירש רש"י בביצה, והרבה פיוטים נאבדו, אם כי יתכן שצדק הגרי"ב בהגהתו.
ישבב הסופר כתב:פרו' אברהם גרוסמן?
חלמיש כתב:ישבב הסופר כתב:לכאורה כוונת רש"י לאחד ממשפחת הקלונימוס שמושבם היתה בעיר לוקא שבארץ לומברדיה, עד שהביא המלך קרל הגדול את רבי משה הגדול מלוקא למגנצא כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' כ"ט. רובם ככולם כתבו פיוטי יוצר וקרובות שנפוצו בכל המנהגים, ובעיקר באשכנז. מפייטני משפחה זו ידועים - רבנא משולם בן רבנא קלונימוס [שכתב עליו רגמ"ה בתשובה "ידענו שחכם גדול היה ויסד פיוטים רבים"], רבי משה בן קלונימוס בעל "אימת נוראותיך", וגם מופיע בפיוט הנ"ל לפסח השם "חננאל בן קלונימוס", ורבו הביאורים בזה. עוד מצאנו פיוטים לרבי יקותיאל בר קלונימוס, וגם רבי קלונימוס הזקן חיבר פיוטים. [על תולדות משפ' קלונימוס וסדר דורותיהם נשפך דיו רב, ואכ"מ].
יש לדייק בלשונו של רש"י שכתב אחד מ'גאוני' לומברדיא. כינוי זה מורה, לכאורה, על דמות שהיה חי בלומברדיה בתקופה קדומה מספיק שרש"י כינהו גאון. מעניין מאוד, שבזבחים דף מה: כינה רש"י את רבינו משולם בן רבינו קלונימוס בכינוי גאון.אחרי כל הנ"ל, אינני יודע מראה מקום לפיוט בו כתוב מה שפירש רש"י בביצה, והרבה פיוטים נאבדו, אם כי יתכן שצדק הגרי"ב בהגהתו.
לפלא הדיון בזה, הרי פשוט שהכוונה לפירוש ספר יצירה של ר' שבתי דונלו הרופא, דברי רש"י בביצה קיימים ונמצאים בפועל בפירוש ספר יצירה שלו!
ישבב הסופר כתב:כל הענין שכתבתי בזה לא היה אלא נסיון ליישב את דברי רש"י כמות שהם ודלא כהגהת הגרי"ב. זה שהוא נמצא באמת בפירושו של רבי שבתי הרופא אכן הוא סיבת הגהת הגרי"ב. אך, אין זה אומר שלא היה פיוט ליוצר מבן דורו של רבי שבתי דונולו - רבינו משולם בן קלונימוס, או מאביו, או מחכם אחד בדור ההוא או קודם לו, שאף הוא הזכיר ענין זה, ורש"י מביאו משם.
ובסוף דברי כתבתי, שלמעשה אין בידינו פיוט שכזה, ואף כי ניתן לומר שנאבד, מ"מ עובדת המצאו בפירוש רבי שבתי דונולו לספר יצירה, הרי הוא כודאי שאין הספק מוציא ממנו, ונראה אכן כהגהת הגרי"ב.
הבונה כתב:ישבב הסופר כתב:כל הענין שכתבתי בזה לא היה אלא נסיון ליישב את דברי רש"י כמות שהם ודלא כהגהת הגרי"ב. זה שהוא נמצא באמת בפירושו של רבי שבתי הרופא אכן הוא סיבת הגהת הגרי"ב. אך, אין זה אומר שלא היה פיוט ליוצר מבן דורו של רבי שבתי דונולו - רבינו משולם בן קלונימוס, או מאביו, או מחכם אחד בדור ההוא או קודם לו, שאף הוא הזכיר ענין זה, ורש"י מביאו משם.
ובסוף דברי כתבתי, שלמעשה אין בידינו פיוט שכזה, ואף כי ניתן לומר שנאבד, מ"מ עובדת המצאו בפירוש רבי שבתי דונולו לספר יצירה, הרי הוא כודאי שאין הספק מוציא ממנו, ונראה אכן כהגהת הגרי"ב.
למה דוקא מישהו אחר בן דורו, ולא הוא עצמו בפיוט שאולי חיבר? (וכפי שאכן גירסת כ"י מינכען שהבאתי לעיל, ששמא אף היא טעונה תיקון כדברי באבער).
בברכה המשולשת כתב:לא מצאנו שרבי שבתי דונולו חיבר פיוטים.
נוטר הכרמים כתב:ישבב, פירושו של ר' מנחם המובא ברש"י בעמוס מופיע ככתבו וכלשונו ממש במדרש זוטא על שה"ש (בובר) פרשה א סי' טז.
ישבב הסופר כתב:נוטר הכרמים כתב:ישבב, פירושו של ר' מנחם המובא ברש"י בעמוס מופיע ככתבו וכלשונו ממש במדרש זוטא על שה"ש (בובר) פרשה א סי' טז.
נוטר, האם יש לראות את רש"י כמצטט דברי המדרש? האיך יובן לשונו "שמעתי משמו של רבי מנחם"?
הבונה כתב:ישבב הסופר כתב:נוטר הכרמים כתב:ישבב, פירושו של ר' מנחם המובא ברש"י בעמוס מופיע ככתבו וכלשונו ממש במדרש זוטא על שה"ש (בובר) פרשה א סי' טז.
נוטר, האם יש לראות את רש"י כמצטט דברי המדרש? האיך יובן לשונו "שמעתי משמו של רבי מנחם"?
הכי מסתבר שר' מנחם כתב פירושו זה על גליון המדרש, לבאר כונת המדרש, והמעתיקים הכניסוהו לפנים המדרש זוטא.
ישבב הסופר כתב:הבונה כתב:ישבב הסופר כתב:נוטר, האם יש לראות את רש"י כמצטט דברי המדרש? האיך יובן לשונו "שמעתי משמו של רבי מנחם"?
הכי מסתבר שר' מנחם כתב פירושו זה על גליון המדרש, לבאר כונת המדרש, והמעתיקים הכניסוהו לפנים המדרש זוטא.
וואללה זה 'הכי מסתבר'... אוקימתא כזו יש לחדש רק אחרי השוואת שני כת"י שבאחד יש את הפיסקא ובשני אינו, ואחרי שהוברר שדברי המדרש מבוארים גם בלי חלק זה, יוכל המשער להניח שמדובר אולי בהוספה מהגליון וכו' וכו' וכו'. לא ככה 'בין מנחה למעריב'.
שבטיישראל כתב:רש"י מס' שבת דף פ"ה ע"ב
ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.
חקר כתב:שבטיישראל כתב:רש"י מס' שבת דף פ"ה ע"ב
ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.
חכם זה נזכר גם בדברי רש"י ר"ה לב ע"א ד"ה כנגד.
בברכה המשולשת כתב:חקר כתב:שבטיישראל כתב:רש"י מס' שבת דף פ"ה ע"ב
ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.
חכם זה נזכר גם בדברי רש"י ר"ה לב ע"א ד"ה כנגד.
רבינו יצחק ב"ר יהודה (תלמיד רבינו אליעזר הגדול, וראש ישיבת מגנצא אחרי פטירת רבינו יעקב ב"ר יקר) היה אחד משלושת רבותיו של רש"י.
הבונה כתב:אמנם שם נט: כתב, ואסור - לשון תלמידי רבינו יצחק נשמתו עדן, [ובתלמידי] רבינו הלוי מצאתי מותר, האם הראשון זה ר"י בן יהודה?.
אבל פירשא שרי כי האי גוונא דאין קדושה חלה אלא על הראוי ממנה למזבח מידי דהוי אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 599 אורחים