נשמת נדב ואביהוא

[שמר]

האם יש מקור לכך שנשמותיהם של נדב ואביהוא נכנסו בפנחס עת שהרג את זמרי (כמדומני זוהר).

[א מבקש]

זה בערך מה שמופיע בזוהר הקדוש (פ' פינחס דנ"ז ע"ב) שנשמות נדב ואביהו נתלבשו בפינחס, שבשעה שקינא פינחס על ברית הקודש, ונכנס בתוך ההמונים, והעלה את הנואפים על הרומח לעיני כל ישראל. כשראה את שבט שמעון, שבאו אליו בכמה המונים, פרחה נשמתו של פינחס מחמת פחד, ואז שתי נשמות שהיו בלי תיקון, שהם נשמות נדב ואביהוא, קרבו לנשמתו של פינחס ונכלל עמה יחד. וא"כ חזרה אליו. ועל זה כתוב באיוב (פרק ד) זכור נא מי הוא נקי אבד. כלומר, שלא נאבד פינחס באותה שעה ולא אבד רוחו כשפרח ממנו. ואיפה ישרים נכחדו, אלו הם בני אהרן נדב ואביהוא שחזרו לעולם על ידי שנתגלגלו בפינחס ונתקן להם מה שאבדו בחייהם דהיינו תיקון הברית" ע"כ
ועיין שער הגלגולים הקדמה לג

[שבע]

זוהר פ' אחרי דף נז, ב

[א מבקש]

זוהר פ' אחרי דף נז, ב

ציינתי לפי הכתוב אצלי פרשת פנחס, כדי לבדוק גם שם.

[אבני גזית]

זוהר פ' אחרי דף נז, ב

ציינתי לפי הכתוב אצלי פרשת פנחס, כדי לבדוק גם שם.

ומדוע דווקא נדב ואביהוא סייעו לפינחס (ולא האבות הקדושים וכדו') -

שמעתי בשיעורו של הגה"צ רבי משה אביחצירא שליט"א שנדב ואביהוא לא חיו בקטנות אלא השתוקקו להגיע לדרגה גבוהה יותר, עד שמסרו עצמם למיתה בעבור ההשתוקקות הזו.
והרי זה בדיוק מעשהו של פינחס, שלא ראה עצמו ככהן זוטר אלא התלבש קנאה ופגע בזמרי בלי לקבל הוראה ממשה, אף שידע שיכול למות ברגע על מעשהו זה, וממילא הראויים ביותר להחיות ולהחזיק בידיו, היו נדב ואביהוא.

עכת"ד ודפח"ח

[תורה מפוארת]

איתא בזוה"ק כי נתעבר נשמת נדב ואביהוא בפינחס. דהנה כתיב שם ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה כו'. ולא מצינו מפורש שבכו בית ישראל על מיתת נדב ואביהוא. ויתכן לרמוז על מעשה זו דכ' לעיני משה כו' כל עדת בני ישראל והמה בוכים. דהנה איתא שאמרו נדב ואביהוא עוד ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהיג את הציבור. ובלי ספק ידעו כי המה מוכנים לטובת כלל בני ישראל אחר הנהגת מרע"ה ואהרן. והנה עתה היו חסרים אל הקהל. ולכן לא נתעלו עדיין למעלה שהיו צריכין לתקן דבר זה. ונתעברו בפינחס כי נקמה זו הי' מיוחד להם. ובכח זה הי' פינחס הממלא מקומם הנביא לבנ"י אחר מיתת משה רבינו ע"ה ועליו נאמר ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים כמ"ש חז"ל:

(שפת אמת פינחס תרנ"ו)

[מגדל]

זוהר פ' אחרי דף נז, ב

ציינתי לפי הכתוב אצלי פרשת פנחס, כדי לבדוק גם שם.

נהוג לציין לדפוס מנטובה, פרשת פנחס איננה בדף נ"ז בדפוס מנטובה.

זוהר פ' אחרי דף נז, ב

ציינתי לפי הכתוב אצלי פרשת פנחס, כדי לבדוק גם שם.

ומדוע דווקא נדב ואביהוא סייעו לפינחס (ולא האבות הקדושים וכדו') -

שמעתי בשיעורו של הגה"צ רבי משה אביחצירא שליט"א שנדב ואביהוא לא חיו בקטנות אלא השתוקקו להגיע לדרגה גבוהה יותר, עד שמסרו עצמם למיתה בעבור ההשתוקקות הזו.
והרי זה בדיוק מעשהו של פינחס, שלא ראה עצמו ככהן זוטר אלא התלבש קנאה ופגע בזמרי בלי לקבל הוראה ממשה, אף שידע שיכול למות ברגע על מעשהו זה, וממילא הראויים ביותר להחיות ולהחזיק בידיו, היו נדב ואביהוא.

עכת"ד ודפח"ח

הביאור על מיתת נדב ואביהוא מקורו באור החיים המפורסם בפרשת אחרי מות.
הביאור על סיבת העיבור פחות מסתדר עם לשונות הזהר בעניין.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קכב
כי כמו שאמר אלישע לאליהו בהפרדו ממנו יהי נא פי שנים ברוחך עלי (מלכים ב' ב ט), שרמז על נדב ואביהו שנתעברו בגילגול אליהו שהוא פנחס, ומהם ירש אליהו פי שנים כנרמז במלת נ"א "נדב "אביהו, גם כן ביקש משה על רבו שהוא מטטרון, שישלח אליו הקב"ה את יפיפיה כמו ששלח מתחלה, ויש ליפיפיה השר פי שנים ברוחו כמו שאמר. וזה נרמז במלת אעבר"ה, שהוא בגימטריא כרובים, על אלו הב' כרובים שברקיע, על הא' אמר עבדך הוא מטטרון שהוא עבד נאמן, על הב' אמר גדלך שהוא ה"בן, שכן אליהו בגימטריא ב"ן, ונמצא מאחר שב' כרובים הם רמוזים במלת אעברה, וכמו שכרוב השני שהוא אליהו למד לאלישע על פי שנים שברוחו כנרמז במלת נ"א "נדב "אביהו, כן גם כן כרוב אחד מקצה מזה (שמות כה יט) שנרמז על מטטרון, קצ"ה נרמז על יפיפי"ה, יבא וילמוד אותי שגם לו יש פי שנים ברוחו של חנוך. וזה נרמז במלת אראה, שהוא בגימטריא "זה יפיפי"ה הממונה על או"ר של תורה, שהוא ר"ז כמבואר בכמה דוכתין בתיקונים או"ר, ר"ז איקרא (בזוהר פנחס [ח"ג] עמוד שצ"ה [זוהר ח"ג רט"ו ע"ב]) ז"ה יפיפיה, לכן ביקש לכנס לארץ ישראל. השיב הקב"ה רב לך, כבר היה אצלך הרב הגדול הזה, ואל תוסף דבר עוד

[מענה איש]

בפיוט על אליהו הנביא הנפוץ אצל יהודי מרוקו שלא נודע מחברו מוזכר עניין הקשר בין נדב ואביהוא
בפיוט שזורים ענייני קבלה רבים (אם יהיה ביקוש אעלה גם ביצוע של השיר)

אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהֵי אָבִי
נִכְסְפָה כָלְתָה רוּחִי וְנִשְׁמָתִי נַפְשִׁי תּוֹךְ קִרְבִּי
יְמִינְךָ תוֹשִׁיעַ בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי

יָבוֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לְטוֹב נֶטַע גַּן רָטֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

מַטֵּה אַהֲרֹן צָמַח צָץ נִתְפָּאַר הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ
זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר פִּרְיוֹ וְעֵצוֹ
חָכְמָה מְפֹאָרָה בִכְלִי מְפֹאָר נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ

הִנְחִילוֹ צוּר מוֹשִׁיעוֹ אוֹר הִשְׁפִּיעוֹ אֲשֶׁר יְדָעוֹ
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

סוֹד נֶפֶשׁ קְדֻשַּׁת אָדָם רִאשׁוֹן הוּא יְצִיר כַּפָּיִם
אוֹרָהּ זָרַח עַל נָדָב וַאֲבִיהוּ סוֹד הָעֵינָיִם
תְּרֵי פַלְגֵי דְגוּפָא כְּאֶחָד הוּא נֶפֶשׁ שְׁנָיִם

מִי יָדַע סְגֻלָּתָן וּקְדֻשָּׁתָן וְעֹז תִפְאַרְתָּן
פְּאֵר חָבוּשׁ לְרֹאשָׁן כְמוֹ חָתָן זוֹ מִדַּת הַטּוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

עֵת נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מֵרַבּוֹ בְּתַעֲלוּמוֹת
בּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ לִנְקוֹם נְקָמוֹת
מִתַּחַת לְמַדָּיו חָגַר אֶת חַרְבּוֹ כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת

יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ גַּם קִפֵּחַ אוֹיֵב מַדִּיחַ
וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹר הִזְרִיחַ בְּמַה שֶּׁהוּא טוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

וְרוּחַ ה' נוֹסְסָה רְצוֹן אוֹר הַמְּנוֹרָה
זִיהְרָא עִלָּאָה דְאָדָם הָרִאשׁוֹן בּוֹ נִתְעַבְּרָה
אָז נִתְעַטַּר נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן שָׂשׂוֹן לוֹ לַעֲטָרָה

זוֹ תוֹרָה זוֹ שְׂכָרָהּ וַהֲדָרָהּ וְהָיָה סַחְרָהּ
קֹדֶשׁ וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

דְּבַר ה' יָשָׁר בֶּאֱמוּנָה כָל מַעֲשֵׂהוּ
בִּרְאוֹתוֹ צַדִיק עוֹבֵד נֶאֱמָנָה לָאֵל קָדוֹשׁ הוּא
הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ נִתְקַנָּא לְצוּר מַחְסֵהוּ

כָּלַל בּוֹ בְּתוֹךְ קִרְבּוֹ יָשִׁים אוֹר בּוֹ שִׁפְעוֹ וְטוּבוֹ
שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן הֵאִירוּ בוֹ אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל הַמֻּפְלֶא וְהַמְּכֻסֶּה
זָכוּר בּוֹ שְׁמוֹ הַטּוֹב וְהוּא פֶלֶא עוֹשֶׂה וּמְעַשֶּׂה
אֱזוֹרוֹ מוֹכִיחַ עַל שֻׁלְחָן עוֹלֶה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה

בֵּין מַלְאָכִים וּנְבִיאִים הַנּוֹרָאִים גַּם מִתְנַשְּׂאִים
לְעֻמַּת הַשְּׁרָפִים הֵם נִקְרָאִים עַל הָהָר הַטּוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

חִישׁ צוּרִי יוֹם בְּשׂוֹרַת אֵלִיָהוּ יָבוֹא יְבַשֵּׂר
לִפְנֵי בוֹא יוֹם ה' הַנּוֹרָא הוּא אָרְחִי יְיַשֵּׁר
מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים בַּיּוֹם הַהוּא רַגְלֵי מְבַשֵּׂר

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָא בְּאַהֲבָה דָּגוּל מֵרְבָבָה
הִנְחִילָנוּ אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה לֹא תֶחְסַר כָּל טוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

זָכוּר לְטוֹב אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עֶזְרָה בְצָרוֹת
נִמְצָא הוּא לַכֹּל חֶמְדַּת לְבָבִי כְּטַלְלֵי אוֹרוֹת
וְגַם אֲנִי הַמַּעְתִּיר יִרְצֶה נִיבִי כָּתוּב וְחָרוּת

אִשֵׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ פְּקַח-קוֹחַ יִהְיֶה זָרוּחַ
לִפְנֵי יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ ה' הַטוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

קוֹלִי אֶל ה' הוּא רַב מְחוֹלֵל שׁוֹכֵן מְרוֹמִים
לְבַעַל הַחֹטֶם אֲנִי מִתְפַּלֵּל מָלֵא רַחֲמִים
אוֹר מֶלֶך מָשִׁיחַ יִזְרַח כְּהֵילֵל נֶגֶד הָעַמִּים

אָז יִתְגַּדַּל כְּבוֹדוֹ יָרוּם הוֹדוֹ עָלֵינוּ חַסְדּוֹ
יִגְבַּר וְתִנַּשֵּׂא מַלְכוּת יִחוּדוֹ עַל הָהָר הַטּוֹב
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב מַה נָּעִים מַה טּוֹב

[בקרו טלה]

שפתי כהן במדבר פרק כה פסוק יא
אמר בזוהר (ח"ג רי"ז.) למה אמר בן בן, אלא כשהרגו לזמרי, נתקבצו שבטו של שמעון להורגו ופרחה נשמתו של פינחס, ובני אהרן נדב ואביהוא שהיו ערטלאין, לפי שלא נשאו נשים, נכנסו בגופו, ואף על פי שהם שנים ואין גוף אחד יכול לקבל שתי נשמות, לפי שלא נשאו נחשבים כל אחד כחצי גוף