כשאדם מת במיתה מצד עצמו יש לומר דמלאך המוות הורגו
ויעוי' בדברים רבה ששלח הקב"ה מלאך ליטול נשמת משה עיי"ש באורך
וכן בבהמה כמבואר בגמ' בבא מציעא מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם
אולם כשאדם הורג בהמה (או אדם) האם מלאך המוות הוא ההורג או שהאדם הוא ההורג?
ויש לי סייעתא לומר דהאדם הוא ההורג ולא המלאך
דהנה מבואר בגמ' חולין לה: דיש חידוש טפי בכך שדם המת (שמתה לבד) אינו מכשיר ממה דדם שחיטה אינו מכשיר
וז"ל הגמ' "ס"ד אמינא מה לי קטליה איהו מה לי קטליה מלאך המות, קמ"ל"
והיינו דמשום כך יחשב כדם חללים שנהרגו ע"י אדם, משא"כ שחיטה דאינו מיקרי כלל חלל אלא זבוח עיי"ש ברש"י
וצ"ב דהרי אף כשהוא הורג הבהמה מלאך המוות הורגה לכאו' והוא בא ליטול נפשה ומהו לשון הגמ' דמה לי קטליה איהו הא אף בהורג מלאך המוות הוא נוטל הנפש
ומשמע דכשהוא הורג אז אין שייכות למלאך המוות במיתה