בירושלמי תענית פ"ד ה"ה איתא תני רשב"י כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על "שש עריות",שאסר להן משה. ולכאורה צריכים להבין איזה מהשש עריות היו מותרין לבני נח ונאסרו רק בקבלת התורה.
ופי' הקרבן העדה דהיינו שרשב"י ס"ל כר"ע (בסנהדרין נח.) דבן נח מוזהר רק על עריות שבי"ד ממיתין עליהן, ויש שש עריות שהם רק חייבי כריתות, והם אחותו מאביו ואחותו מאמו, אחות אביו ואחות אמו, נדה ואשת אח - ואלו עריות ניתוספו להן לישראל במתן תורה.
וצ"ע על פירושו שלכאורה יש עוד ב' עריות של חייבי כריתות אחות אשתו ודודתו אשת אחי אביו.
ובמשך חכמה פר' בהעלותך עה"כ הנ"ל ביאר את הירושלמי באופן אחר, עפ"י ברייתא במס' דרך ארץ שהמקדש אשה ניתוסף עליו ז' עריות, אמה ואם אמה ואם אביה, בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה - וכיון שבאחותה יש היתר לאחר מיתה יש כאן רק שש עריות שנאסרו עליו בקידושין איסור עולם, נמצא שבמתן תורה שניתוסף על ישראל דין של 'קידושין' שאין בעכו"ם שעל ידי קידושין נאסרין עליו אלו שש עריות על זה בכו
וגם על פירושו צ"ע כי אלו העריות שנמנו שם רובן הם רק שניות לעריות שלא נאסרו במתן תורה.
ולכאורה נראה פשוט כפירוש הקרבן העדה אלא שתחת אשר חילק אחותו מאביו ואחותו מאמו לשתי עריות, אפיק חד מנהון ועייל אחות אשתו, ותחת נדה שלכאורה לא שייך ל'עסקי משפחות' שאינה אסורה מאיסור קירבה ועייל אשת אחי אביו.