הנה יש כמה מנהגים, מתי אומרים 'בריך שמיה' בעת הוצאת ספר תורה מארון הקודש.
שיש הנוהגים להוציא קודם הס"ת ולהחזיקו ביד, ואז לומר 'בריך שמיה'.
ויש הנוהגים שרק פותחים הארון, ואז אומרים בריך שמיה, ורק לאחר אמירת ב"ש לוקח הס"ת ונותנו לש"ץ.
אני מחפש, מקורות למנהגים אלו - בשבת שיש כמה ספרי תורה (כגון ר"ח וכו'):
מה נוהגים ומה עושים אותם שמנהגם להחזיק הס"ת ביד בזמן אמירת ב"ש, דמנהג רוב העולם שמוציא ס"ת אחד, ומחזיקו בזמן אמירת ב"ש, ואז נותן לש"ץ, ואז מוציא את הס"ת השני.
אבל שמעתי מחכ"א שלכאורה אין זה נכון, אלא צריך להוציא מיד את שני הספרי תורה, ולמסור הס"ת הראשון ל"סגן" וכיו"ב, שיעמוד לצידו, ויהיו שניים שיעשו "פתיחת הארון".
ואמר שגם זה חוסך טירחא דציבורא (שהפותח יורד להביא ס"ת אחד לש"ץ, ושוב חוזר להוציא השני), וגם שבזוה"ק שזה מקור אמירת ב"ש מבואר שזה משפיע שפע של רחמים וכו', וא"כ אדרבה, למה לא להרבות ולהוציא את שני הספרי תורה מיד, ואו אז – לומר 'בריך שמיה. ושוב אמר לי שמצא כדבריו במטה אפרים ובסידור היעב"ץ (ולא ראיתי בפנים עדיין).
שאלתי ובקשתי, אם ידוע לחברים כאן מקורות איך ראוי לנהוג? (אולי הגר"ש דבילצקי זצ"ל דיבר בזה?)
החכם הנ"ל אמר לי שזכור לו שבחו"ל נהגו כדבריו, להוציא קודם את שני הספרי תורה, ואז לומר 'בריך שמיה'.