תא חזי כתב: לא התכוונתי ל"מעשינו" במובן הרוחני, מי אני ומה אני שאדבר על זה. אלא התכוונתי בפשטות במובן הגשמי של חרחור ריב, והתגרות באומות במצעדי הדגלים, או בפינוי הבתים בשמעון הצדיק וכיוצא.
יקרא כבודו שוב את דברי, ואת הכוכבית שבסופם, ויראה שלזה כיוונתי, ופשוט.
זאב ערבות כתב:ומה הקשר כאן להתגרות באומות? האם אתה סבור כנטורים שצריך למסור את המדינה לערבים? אם יעשו זאת מה שהם עושים כעת יהיה כאין וכאפס לעומת מה שיעשו כשתהיה להם יד חפשית לנקום בנו על 70 שנות שלטון ציוני.
מחילה, אבל שוב כבודו מקצין דברים שלא אמרתי. אמת שאני בדעותיי סמוך יותר לקנאים מאשר לדתיים הלאומיים, אבל ברור ופשוט לכל בר דעת, שיש ויש כל מיני מדרגות של התגרות באומות.
הנטו"ק גורסים שעצם הקמת המדינה (ואולי אפילו סתם התגוררות בא"י) היא התגרות באומות.
(ומלבד זאת השיטה שלהם, בשונה משיטת האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, היא לתלות כל מיני עונשים בעוון "התגרות באומות" כדרך שתולין בחסרון שמירת שבת, ובחסרון תפילין ותפלה וכיוצא, כלומר בדרך נס ובקשר רוחני ורופף. משא"כ אצל האדמו"ר מסאטמאר בד"כ הקישור היה באופן של סיבה ותוצאה, עשו כך וקיבלו כך, ולעיתים רחוקות באופן "רוחניקי" כזה. וכן היתה גם ההשערה שלי, שיש קשר ישיר (כמובן שלא מצדיק ח"ו ח"ו) בין מה שעשו למה שהתלבתה האש אח"כ ותול"מ)אני כיוונתי במובן הפשוט והפרטני של המונח, שהמעשים שנעשו בימים האחרונים, היו התגרות באומות פרופר (ולזה, אני מניח, הרבה אנשים שעיניהם ושכלם בראשם יצטרפו לדעתי, שיש ""מצוות"" כמו מצעד הדגלים, או פינוי בתים שלא ברור מעמדם המשפטי, שאפשר היה להניח להם בעידנא דריתחא כמו עכשיו, ואין 'עניין' "לכבוש" את העיר העתיקה מיד ערבים
(מה גם שרואים איך כל זה נעשה בסיוע עשרות ומאות שוטרים, העומדים בין הנצים (ומסכנים חייהם בשביל דבר מיותר, במחילה) ואיזה מין "כיבוש" ו"הוכחה" זו אם צריכים לנשאם על כפיים כאתרוג בפשתנו בערב סוכות?! חוכא ואטלולא, ההפך מ'פרזות תשב ירושלים', וכדי בזיון וקצף)). אני כתבתי זאת בקצרה שחור על גבי מסך בסוגריים שבסוף ההודעה, מה קשה כ"כ לקרוא את דברי מהחל עד כלה קודם שעונים?
דברים יפים שפרסם היום הרב אלישע וולפסון (ואין בדברים משום הסכמה בהכרח לכל ספריו ומאמריו של הרב וולפסון):
כיצד מנצחים?
בימים קשים אלו, רבים מסתכלים סביבם בתדהמה, איך יתכן שאותו מוחמד נחמד העובד במכולת פתאום שורף לנו את בית הכנסת? איך יתכן שאחמד הקבלן הישר והאמין פתאום שורף דגל ישראל וזורק עלינו אבנים?
חשוב להבין שזה לא מקרה וזה לא בטעות, יש כאן משהו עמוק שטבוע בנפש האדם ובנפש האומות.
בשביל להבין את עומק הדברים צריך ללכת אל תורתנו הקדושה ולהתבונן בדברים משורשם, ולראות כיצד התורה מדריכה אותנו להתמודד עם אומות העולם. נתבונן בדברים כפי שפסק אותם להלכה הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות פרק ו, זה לשונו:
"אֵין עוֹשִׂין מִלְחָמָה עִם אָדָם בָּעוֹלָם עַד שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ שָׁלוֹם. אֶחָד מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת וְאֶחָד מִלְחֶמֶת מִצְוָה. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם".
פוסק הרמב"ם שתמיד חייבים לפתוח בשלום. מה הם התנאים לשלום וכיצד מיישמים את השלום?
ממשיך הרמב"ם:
"אִם הִשְׁלִימוּ וְקִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ עֲלֵיהֶן אֵין הוֹרְגִין מֵהֶן נְשָׁמָה וַהֲרֵי הֵן לְמַס. שֶׁנֶּאֱמַר: "יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ". קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַמַּס וְלֹא קִבְּלוּ הָעַבְדוּת אוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הָעַבְדוּת וְלֹא קִבְּלוּ הַמַּס. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ שְׁנֵיהֶם. וְהָעַבְדוּת שֶׁיְּקַבְּלוּ הוּא שֶׁיִּהְיוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְמַטָּה וְלֹא יָרִימוּ רֹאשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא יִהְיוּ כְּבוּשִׁים תַּחַת יָדָם. וְלֹא יִתְמַנּוּ עַל יִשְׂרָאֵל לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְהַמַּס שֶׁיְּקַבְּלוּ שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ בְּגוּפָם וּמָמוֹנָם. כְּגוֹן בִּנְיַן הַחוֹמוֹת. וְחֹזֶק הַמְּצוּדוֹת. וּבִנְיַן אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ... וְאִם לֹא הִשְׁלִימוּ אוֹ שֶׁהִשְׁלִימוּ וְלֹא קִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. עוֹשִׂין עִמָּהֶם מִלְחָמָה..."
פוסק הרמב"ם ששלום, כפי שמפורש בפסוק, פירושו שיהיו למס ועבדות, שיהיו שפלים ונבזים למטה ולא ירימו ראש בישראל. ואם אינם מקבלים תנאים אלו – אזי חובה להילחם עמם מלחמת חורמה, שהרי הם מהווים סיכון לעם ישראל. אנחנו מאמינים בני מאמינים, ואנו יודעים שתורתנו תורת אמת, לא תהא מוחלפת.
כאן עולה שאלה גדולה, מדוע לפי התורה שלום פירושו שיהיו האומות שפלים ונבזים תחתנו? הלזה יקרא שלום? מדוע אי אפשר לכרות ברית שלום לחיים טובים ביחד, ואף אומה לא תרע לחברתה ויחיו כולם באחווה ושלום?
ובעצם השאלה היא, מדוע לפי התורה אין אפשרות לחיות בשלום הדדי עם הציבור הערבי בארץ?
המלבי"ם בפירושו לספר יהושע בפרק כג מבאר באופן קצר את עומק הדברים בצורה נפלאה וחשובה, זה לשונו: "יש שני אופנים, או שיכרתו ישראל עמהם ברית ויתחתנו עמהם עד יעשו כגוי אחד ובזה תוסר האיבה. או שילחמו עמהם עד שיורישו אותם, כי בלא זה אי אפשר שישבו בארץ במנוחה".
צריך להבין, בטבע העולם כל אדם שייך למולדתו, שייך לאומתו, עד כדי מסירת נפשו למענה. כל אומה נלחמת על קיומה ועצמיותה, כפי שכל אדם נלחם על חייו. מכיוון שכך, אין אפשרות ששתי אומות יחיו בשלום ביחד, אלא אם כן הן תוותרנה על ייחודן כאומה ויתחתנו ויתערבבו יחד ויהפכו לאומה אחת – מדינת כל אזרחיה.
זאת הסיבה שהתורה מבשרת לנו: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ", כפי שאנו חווים בארצנו. אין כאן עונש, אלא תיאור טבע העולם. אם לא תורישו את יושבי הארץ, הם יקומו עליכם להורגכם ולגרש אתכם. גם אם יהיו מספר שנים שיראה שאפשר לחיות יחד בשלום, לא יארך הזמן ותגיע שעת ההתקוממות, כי אי אפשר לשני מלכים בכתר אחד, ואי אפשר לשתי אומות בארץ אחת.
אם כן, כיצד מנצחים? מבינים, מפנימים ומלמדים את כל אחינו בית ישראל שארץ ישראל כולה שייכת אך ורק לעם ישראל, וחובתנו לקיים את מצוות התורה "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם", לא לעתיד לבוא, אלא מעת ששבנו לארצנו זו חובתנו, ורק כך נוכל להתקיים בארצנו. ואם לעת עתה אין בידינו את האומץ או את שעת הכושר לדבר זה, לכל הפחות חובה עלינו לא לתת לאויבנו שום הכרה שהיא, לא בממשלה ולא מחוצה לה. לבלום כל בנייה ערבית. לקנות, למכור ולהעסיק ככל האפשר רק יהודים כפי שנצטווינו בתורה "או קנה מיד עמיתך". לפעול למען הגירת הציבור הערבי לחוץ לארץ. וכמובן שכל המרים יד על ישראל חובה על מדינת ישראל להשמידו, כדברי דוד המלך "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם".
האמת היא, ברגע שאנחנו נפנים לעצמינו וממילא נשדר זאת בכל התוקף והעוז לציבור הערבי, שארץ ישראל כולה, הר הבית, יש"ע וכל מרחבי ארץ ישראל שייכים וניתנו מאת בורא עולם אך ורק לנו, הם יברחו לבד, כפי שקרה בצפת בתש"ח, ובמקומות רבים בארץ במלחמת ששת הימים.
"רְאֵה נָתַן ה' אֱלוהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ, עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלוהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת". "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם".