באמונתו כתב:אליהו חיים כתב:באמונתו כתב:הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.
אולי תשפר לי קצת ניב שפתיך ואז יאיר לי פתח דבריך כשחר פרוס
אם תיבות "כשחר פרוס" רומז אל "תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן", לפי שכך ידעו זמן השחיטה, ובה התחילו העבודה, הלא בסוף ביטלו זה, וסמכו דווקא על "ניב שפתי", ר"ל על לשון הרואה האומר "ברקאי" ("ברר" ניב שפתי). יוצא ש"ניב שפתי" שימש במקום "שחר פרוס".
אולי לא הסברתי את דברי כראוי, כיוונתי לומר 'שחר פרוס' מתפרש על זמן האיר כל המזרח שאז אור השחר פרוס כשמלה [ולא כזמן הקודם לכך שאורו אינו פרוס אלא מעורב בין הפצלים שקיים רק קצת אור פה וקצת אור שם, ואורו אינו 'ברור' אלא יש עירוב לילה ויום, שמחמת כן טעו לחשוב שאור המפוצל מהשמש והיה מהירח דרך העננים], ואנו מבקשים תברר תפילתי שתהא זכה וברורה לפניך כ'שחר פרוס' שהאיר כל המזרח, ומזכירים כן בפרט להעלות זכות קרבן תמיד של בוקר.
ודוקא הבנתי ע"ד דבריך הראשונים להוסיף, שכמו שבקרבן תמיד היה בירור זה בהזכרת הפה, דרך שאלה ותשובה, עם הוספה של 'עד שבחברון', ולא היה די רק המציאות של האור עד שנאמר כך מפי הרואה בניב שפתיו, כן מבקשים אנו שהתפילה יהא ברורה וזכה בניב שפתי כניב השפתים בהזכרת זמן התמיד שהוא כשחר פרוס.
[הפיוטים שנתייסדו ע"י גאונים וראשונים כמלאכים כל דבריהם כגחלי אש מזוקק שבעתיים, וכללו בתוכם כוונות ע"ג כוונות לכן אין הנ"ל כ"כ רחוק מלהיות בכדי נותן טעם ללשון זה - ורואים שבעל הפייט בכל הג' פיוטים מרחיב על שאר קרבנות ובפרט של יום הכיפורים, וכולם הרי תלויים בהקדמת עולת התמיד אשר לעולת הבוקר - וזה כתשובה לבעל 'ביקורת תהיה'].