הודעהעל ידי מבקש חכמה » ב' פברואר 13, 2012 8:58 pm
מפרוייקט השו"ת:
גינת ורדים: עוד כתב מעכ"ת נר"ו שנתקשה בדין הקטן וכתב וז"ל ולינהר מר עיינין במאי דכתב הרמב"ם פ"א מהל' גניבה וז"ל קטן שגנב פטור מן הכפל ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו ואם אבדו אינו חייב לשלם אפי' הקרן ואפי' אחר שהגדיל ע"כ ובפ"ד מהלכו' חובל כתב וז"ל חש"ו פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים אף על פי שנתפתח החרש ונשטפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבים לשלם שבשעה שחבלו בהם לא היו בני דיעה ודין זה פסקוהו כל הפוסקים והטח"מ סי' תכד יע"ש וק"ל דבפ' הגוזל קמא דף צח ע"ב איתא שם אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמי ופרש"י ואכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמי ששרף שטר חבירו בילדותו ע"כ וא"כ כפי זה קשה מזה המעשה ולמה יפטר הקטן לאחר שהגדיל מלשלם ההיזק שעשה בקטנותו ובכן דלו עיני למרום הרוכב על עב קל ירכיבהו על במתי ארץ על גפי מרומי קרת כנפשו נפש ברכה תדושן וכנפש דל ורזה מעפר דל הצעיר יצחק אריה.
ולע"ד לית דין צריך בשש ולעולם הכי קי"ל בקטן שהזיק פטו' מלשלם ההיזק שעשה אחר שהגדיל ורב אשי ששרף שטר בילדותו ולא בזמן שהיה קטן עושה כן אלא ר"ל בזמן בחרותו שעדין היתה נערות קשורה בלבו ולעולם גדול טובא הוה ואשכחן האי שיגרת לישן דנקיט ליה תלמודא אפי' אחר שהוליד בנים והורה הוראות דבריש פ' הזהב אמרי' מתני ליה לרבי שמעון בריה הזהב קונה את הכסף א"ל ר' שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו הזהב קונה את הכסף כו' שמעי' מהכא דרבי אע"גב דהיה לו בן והיה שונה לו הלכות כיון שהיה בזמן הבחרות אפקיה בלשון ילדות א"כ לישנא דילדות לאו אזמן קטנות קאי והנלע"ד כתבתי ושלומו ושלום תורתו יגדל מן העולם ועד העולם אכי"ר הצעיר אברהם הלוי.
מהר"ם פדווא: אחד מן החבורה שאל ממני הא דכתב הרמב"ם בפרק א' דגניב' דקטן שגנב ואבד הגניבה אינו חייב לשלם אף הקרן ואפי' לאח' שהגדיל יבאר לנו מר טעמו ומנין לרבינו זה כי בפרק הגוזל עצים /בבא קמא צ"ח ע"ב/ נראה הפכו גבי השורף שטרו של חבירו דכפייה רפרם לרב אשי ומגבי ביה ככשור' לצלמי ופיר' רש"י ששרף שטר חבירו בילדותו. תשובה אמת שזו אחת מן הראיות שיש בהג"ה אשירי על שם א"ז בפרק החובל שקטן חייב כשיגדיל אמנם הרמב"ם לא חש לדבר זה כי אפש' לומר שרב אשי עשה זה כאשר היה בן י"ג שנים. גם אינו הכרח שרש"י ר"ל בקטנותו כי כוונתו רק להסיר מן רב אשי פגם זה שלא עשה נבלה זו בהיותו חשוב מצינו רבי שנית לנו בילדותיך ומסתמא לא היה קטן רק ההפך מזקנותך. וראובן אמר על יוסף שהיה בן י"ז שנים הילד איננו. וראיית רבינו היא מן המשנה דפרק החובל דאיתא שם חש"ו פגיעתן רעה העבד והאשה פגיעתן רע' כו' וגבי עבד ואשה מפרש שם במשנה דמשלמין לאחר זמן כאשר תתגרש האשה וישתחרר העבד וברישא גבי חש"ו אינו מחלק והיינו טעמא דהאשה והעבד הם בני דעת רק שלא היה להם דבר לשלם אבל חש"ו לא היו בני דעת בשעת מעשה. וכן כתב הרמב"ם טעם זה בפרק ד' דחובל ומזיק דאף שם כתב לפטור אותם וז"ל אף על פי שנתפתח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבין לשלם שבשעה שחבלו בהן לא היו בני דעת ושלום מני מבי"ק: