הקדושה היא הפרישות וההתנשאות מכל דרכי החומר והטבע אל ענינים נפשיים אלקיים גבוהים ונעלים מכל עניני הבשר. ויש בקדושה מדרגות רבות. יש מתנשא על כח המתאוה לעריות ומאכלות אסורות, יש מתנשא לפרוש מכל עניני החומר ומשאלותיו ומכל הנאות העולם, עד יהיה כבר אלהין, וכן תמיד, וכן הקדושה הנאמרת אצל ה'.
ועניין דין בן המצר הוא שתורתנו התמימה נתנה בתקון מדות האדם ובהנהגתו בעולם כללים באמירת קדושים תהיו והכוונה כמו שאמרו ז"ל קדש עצמך במותר לך שלא יהא שטוף אחר התאוות, וכן אמרה ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם. ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן.
מאור עינים כתב:מענין לענין יל"ע בדברי רש"י שהוכיח שכל שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, והביא מהמקראות בפר' אמור האמורים כלפי כהנים שאסורים בגרושה וחללה, והרי איסורי כהונה אינם מחמת ערווה אלא מפני קדושתם ולכן שם מצינו כל הזמן לשונות של וקדשתו, שהוא להפרישם ולהבדילם יותר משאר העם שלא ישארו גרושה וכדו' שאי"ז מכבודם, אבל איפה שמענו בזה שאיסורי ערווה המכונים בתורה תועבות ששיכא ביה קדושה [והן אמנם שאפשר שהם סותרים ענין הקדושה אבל מה השיכות לאיסורי כהונה] וה' יאיר עיני.
עושה חדשות כתב:מן הראוי להכיר את מש"כ בזה רבי יהונתן אייבשיץ, (וכמדומני שהוא דן בד' הרמב"ן בכמה מקומות, יאירו היודעים) -
איש בער כתב:עושה חדשות כתב:מן הראוי להכיר את מש"כ בזה רבי יהונתן אייבשיץ, (וכמדומני שהוא דן בד' הרמב"ן בכמה מקומות, יאירו היודעים) -
האם הבנתי נכון שכוונת ר"ר יונתן לחלוק על דברי הרמב"ן ז"ל ?
איש בער כתב:עושה חדשות כתב:מן הראוי להכיר את מש"כ בזה רבי יהונתן אייבשיץ, (וכמדומני שהוא דן בד' הרמב"ן בכמה מקומות, יאירו היודעים) -
האם הבנתי נכון שכוונת ר"ר יונתן לחלוק על דברי הרמב"ן ז"ל ?
פולסברג כתב:מה באמת נקרא נבל לפי הרמב''ן. מי שנהנה אפי' מעט יותר ממה שצריך? כל שאין בהם ביטול תורה (והאם זה דלא כד' הגרא''ז הידועים)? בלבד שלא יהיה שקוע?
מה הגדרים בזה הענין?
קדש עצמך במותר לך (יבמות כ' ע"א), מתקיים על פי שני דרכים, או שממאס במותרות, ולפעמים ההיפך כמבואר בשו"ע שמשביע עצמו מן ההיתר כדי שלא יבא לידי איסור, והכל לפי מה שהוא אדם באותה שעה ובלבד שיהיה כונתו לשמים. והיינו גם כן קדש עצמך במותר לך, שעל ידי המותר הוא מקדש על עצמו שלא יבא לידי איסור, וגם אם עושה לכונה זו, הוי עבודה לשם ב"ה וב"ש ומקדש עצמו, והבן:
ר"ל שהוא הבחור אומר לעומת בנות ישראל אל תתנו עיניכם ברוכבי הסוסים המצוים לכם כמו שאמרו הטיילין בכל יום. תתנו עיניכם בבחורים לומדי תורה. צאינה וראינה וגו' ביום חתונתו זהו מתן תורה ומאז פירש משה רבינו מן האשה. וכמו כן כל ת"ח יש לו ניצוץ ממשה רבינו וצריך לסרס עצמו בששת ימי המעשה ולעלוז באשה אשר אהב זו תורה כל ימות החול ועונת ת"ח משבת לשבת. וביום שמחת לבו זהו בנין בית המקדש. וצריכין כהני משמר לפרוש מאהליהם בכל השבוע משום עבודת הקודש המוטל עליהם. והני נשי זכיין בנטרו לגוברייהו. ועמי הארצים כשבאו לידי יסורין וזקנה מתים ברעב. אבל התורה אינה כן נותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 447 אורחים