מַאי הֲוָה עָבֵד? אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: מִתְעַסֵּק בְּקַרְדֻּמּוֹ הָיָה.אהרן תאומים כתב:מדובר בכהן גדול אחד, שבשעה שהפיג אחת על הרצפה לטיול ושחוק שׂם לב לשינוי.
שמואל דוד כתב:יומא סה.
רש״י ד״ה נמצאו - קאי אאבדו. החזירום הגנבים - קאי אנגנבו. פשיטא, ומה כוונתו בזה, וצ״ע.
שמואל דוד כתב:יומא סה:
רש״י ד״ה ומשום גזירה ימותו - בתמיה דיו אם ירעה. מדוע לא פירש כן לעיל בתחילת הגמרא?
אTKH כתב:בגמ' מבואר דמשכחת לה שעיר שהופרש ליוהכ"פ זה, ואבד, דיכול להביאו ליוהכ"פ אחר, וכדעת רבי דלא עברה שנתו, מפני דמונין שנה תמימה למנין שנות החמה, עיי"ש. וברש"י (דף סו ע"א ד"ה ואם), כתב וז"ל, כגון שהקדישו ביום שמיני ללידתו בערב יום הכיפורים, וכו' עכ"ל.
והק' הלומדים מדוע לא העמיד רש"י דיום הכפורים עצמו היה יום השמיני ללידתו, וצ"ע.
ויש שר"ל דאסור להקדיש בשבת ויו"ט. ואינו נכון, דבגמ' בשבת (דף קמח ע"ב), אמר רבי יוחנן מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט. וכ"פ הרמב"ם להלכה בהל' שבת פכ"ג הי"ד. וז"ל, ומקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב שזו מצות היום היא, עכ"ל. [וכן בהל' קרבן פסח פ"א הי"ט, עיי"ש].
אִיךְ-מֶיְין כתב:ע.
רש"י ד"ה עם תמיד של שחר "שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר, אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשים בסמוך להן, וילמוד יוה"כ מהם".
הנה: פרשת המוספין היא בפרשת פנחס, (במדבר כח, וכט) ושם יש לשונות שונים בפסוקים, במוספי שבת כתיב: "עַל עֹלַת הַתָּמִיד" וכן בר"ח, ובפסח כתיב: "מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה", וביום הכיפורים כתיב: "מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם".
וא"כ: לשון רש"י שכתב "שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר" צ"ע, שהרי רק בפסח נאמר מלבד עולת הבוקר.
ובספר 'שמועת חיים' רצה ליישב דאולי כוונת רש"י, דאין הבדל בין ב' הפסוקים הללו, וכמו דילפינן ממלבד עולת הבקר, ה"נ ממאי דכתיב מלבד עולת התמיד גם ילפינן, אף שלא כתיב 'בוקר' - בכל זאת - ודאי הכוונה שמיד אחר תמיד של בוקר היו עושין המוספין, כיון שבתמיד של ביה"ע נאמר 'עליה השלם', וא"א להקריב כלום אחריו.
וצע"ג בתירוץ זה, דאם מה שנאמר בשאר רגלים מלבד עולת התמיד, היינו של בוקר, א"כ למאי נצרכא למילף יו"כ משאר רגלים הרי ביו"כ עצמו כתיב מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד!!! (יעויין בספ' 'אור החמה' לר' זונדל קרויזר כאן) ועוד: דהא ר' אליעזר ס"ל, דכל המוספין קרבין עם תמיד של ביה"ע, ואי נימא דמאי דכתיב ביו"כ מלבד וכו', קאי על תמיד דבוקר, יוקשה על ר"א ממקרא הנ"ל!!! (ויעויין בספר 'אהלי יצחק'), אע"כ: דכונת רש"י רק על מה דכתוב בי' בפרוש מלבד עולת הבוקר, וזה נאמר רק במוספי הפסח כאמור, וא"כ שוב קשה, מדוע כתב רש"י במוספי כל הרגלים, וצ"ע.
שמואל דוד כתב:עיין בספר בירך יצחק:
מיללער כתב:שמואל דוד כתב:יומא פ:
רש״י ד״ה פרט למזיק - לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו
ובד״ה פרט למזיק (השני) - את התרומה
ק״ק מדוע שינה בלשונו ולא כתב ״את התרומה ואת עצמו״ וצ״ע.
בפשטות לגבי יוהכ"פ הפטור הוא משום שמזיק "את עצמו" ואין האכילה בכלל מייתבא דעתיה, (באמת יש לדייק למה הוסיף רש"י שמזיק את האוכלין, מה זה משנה) ולגבי תרומה הפטור הוא שאין זה בגדר אכילה, ועל מה שאינו משלם חומש הרי סוף סוף נאבדה התרומה, הוא מפני שהתורה חייבה חומש רק על האוכל ולא על המזיק.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 98 אורחים