הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' יולי 05, 2021 11:24 pm
לכאורה תלוי איזה זולת.
זולת שמאתגר אותך שלא תתפתה לקנא בו חלילה,
בודאי שאצלו "לשמוח בשמחת הזולת יותר קשה מלהשתתף בצער הזולת".
בעלמא, יש בזה בחינות והיבטים שונים.
מענין זה ברצוני לצטט קטעים אחדים מהספד מורי הגרש"א על הרבנית ע"ה,
"שמים בוכים" היי... השמים בוכים !!, בהסתלקותו ובהעדרו של אדם "שמיימי" מהעולם הזה - בשמים ישנם הרבה מלאכים ושרפים, "ישים תהלה" כתוב, "הן בתרשישיו ובאראליו ישים תהלה", הרבש"ע שם "תהלה" גם במלאכים ושרפים, אולם על אשה צדקנית כזו בזה העולם.. באיזה בחינה של מלאכים ושרפים, הרבש"ע אינו שם "תהילה".. היי... "שמים בוכים", ובפרט שישנה אשה - דומני שלא מצוי שתהא אשה כ"כ כולה "שמים", "שמים" - יראת שמים, "ראשה מגיעה השמיימה" בכל תנועה, בכל דיבור, בכל הילוך, בכל מעשיה, להיכן שפנתה וזזה היה "כבוד שמים"...
בעולם הזה בודאי שצריכים לבכות, לא רק על כך שנהנו ממנה "עצה ותושיה", ה-"מאור פנים ישמח לב", השתתפות בצערו של כל יהודי.. לא לתאר זאת.. לא לתאר.. דברים שראו עיני הינם לא לתיאור.. אינני יודע אם יוכלו להאמין לי, אבל ראיתי, ועל כן חייב אני לומר לכם.. ה-"השתתפות בשמחה" בהיותה שרויה במצבים קשים ועגומים עד מאד של צער, "שמחה" בשמחתו של יהודי, של מקורב, אני ראיתי שהיא שמחה עוד יותר מבעל השמחה .. יותר מבעל השמחה בעצמו.. אני חוזר ואומר שלא מוכרחים להאמין לי, אולם חייב אני לספר זאת, זכורני ששחה לי פעם, שבלהשתתף בשמחתו של הזולת עומדת היא בדרגה גבוהה יותר ממני, זאת היא אמרה לי, היא היתה בכל, בדרגה גבוהה ממני, אבל זאת היא אמרה לי.. וזה לאחרי ענותנותה היתירה.
לשכוח את העצמיות.. נזכרתי: אי אפשר להאריך לספר דוגמאות, אבל זה מ-"חיים", מתקופה מתקופה... זוכר אני מעשה שהיה לפני שנים רבות, היה זה ביום קשה עד מאד, בו התייסרה רבות ביסוריה הגופניים והרוחניים, ואינני יודע אם היה לה יום קשה, לילה קשה.. ובאותה לילה היתה שמחת אירוסין - תנאים של אחד התלמידים, ואמרתי לה: מה שייך ללכת בשעה קשה זו, ואז ענתה לי בפשטות, ולא מתוך מדת חסידות, לא כדי להתגבר ולשבור עצמה, ..לא צריכים לערב דברים, מה כל זה שייך לבחור, מה שייכות יש ליסורינו לפלוני, היא הבינה שזה "עירוב פרשיות", הלא הבחור מחכה בכליון עינים שתבא, הלא תשבית לו את השמחה, מה זה שייך ליסורינו, אמרה לי, היה נראה לה הדבר כה פשוט, אחד ועוד אחד הם שנים ולא חמש - ואיך עושה אני חשבון כה מוטעה, וכך היו אלו חיים יומיומיים, בדברים גדולים ובדברים קטנים.