קריאה שטחית בנ"ך מלמדת שההקרבה בבמות היתה בעיה וחטא שלא פסק כל ימי בית ראשון (אולי יאשיהו הצליח בזה?)
שאלתי היא מה ידוע לנו על המצב בימי בית שני?
לפו"ר אין זכר מזה.
מה השתנה?
עושה חדשות כתב:לפי התיארוך של חז"ל, מקדש יב חרב עוד לפני בניית ביהמ"ק השני. לא כך?
אליסף כתב:קריאה שטחית בנ"ך מלמדת שההקרבה בבמות היתה בעיה וחטא שלא פסק כל ימי בית ראשון (אולי יאשיהו הצליח בזה?)
שאלתי היא מה ידוע לנו על המצב בימי בית שני?
לפו"ר אין זכר מזה.
מה השתנה?
ובזה יובן מה שצע"ג על מלכי יהודה החסידים אשר נאמר בדורם רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות והיה נוהג מנהג זה עד שבא חזקי' מלך יהודה הוא הסיר כל הבמות להציל העם מחיוב כרת דקדשים בחוץ, וק' מ"ט לא עבדו כן קמאי דקמאי, ועל נחש הנחשת אחז"ל [חולין ו' ע"ב] מקום הניחו לו להתגדר בו והראשונים פירשו טעם של מלכי יהודה משום שלא רצו לשלוח יד במעשי ידיו של מרע"ה אבל על הבמות קשיא, אע"כ היינו טעמא כי מדינא היה אסור לנתוץ אותם שנבנו לשם ה' בשעת היתר במות וכיון שעמדו על עמדם לא עצרו כח המלכים להשבית העם מלהקריב בתוכם קדשים בחוץ, וחזקי' מלך יהודה סבר למיגדר מילתא שאני כמו גבי2 נחש הנחשת, או ס"ל נהי דשהע"ה כדין עביד שלא הסירם בשעת בנין בהמ"ק מ"מ אח"כ אחר שנכשלו בם רבים והקריבו בחוץ נעבדו בהו עבירה ממילא הותרה הנתיצה ונתחללו מקדושתם, ותי' זה צ"ע קצת מכלים שהזניח אחז וגנזם חזקי' וסיעתו עיין בע"ז נ"ב ע"ב, ולמה לא התיכם ועשה מהם כלים אחרים אע"כ נשארו באיסור נתיצה. וע"ש במזבח ששקצו אנשי יון והחשמונאים נתצו אותו התם משום שבאו בה פריצים חללוהו ונעשה חולין ממש, ועיין מ"ש ב"י בי"ד סימן רע"ו בסופו בשם ר"י אסכנדרי דמייתי מהנך אבני מזבח וכדומה כאלו נעלם ממנו הך טעמא דבאו בה פריצים ע"ש, מ"מ נחזור להנ"ל דפשיטא לי דלאו דנתיצה שייך אף בבמה אפילו בשעת איסור במות שאסור לנתוץ אותה במה הנבנה בהיתר ומכ"ש בשעת היתר במות, וא"כ מי התיר לדהע"ה לסלק ארון הקדש ולטלטלו ממקום למקום, אע"כ אין הסרת הכלים מהבית וגם סגירת דלתיים בכלל נתיצה והירוס כלל וזה נ"ל ברור בעזה"י:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 271 אורחים